בעלי עסקים בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב פנו לבית המשפט המחוזי בתל אביב בעתירה להורות לעיריית תל אביב, לוועדות המקומית והמחוזית ולהמחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה, להסדיר את המצב התכנוני במתחם התחנה המרכזית.
זאת באמצעות אכיפת הוראות חוק התכנון והבנייה והסדרת חריגות הבנייה על-ידי הסדרת התכנון והרישוי באופן שיתאים למצב הקיים והבנוי במתחם. כל זאת, לדברי העותרים, על-מנת שהתחנה המרכזית "הגדולה ביותר במזרח התיכון" לא תהיה בנויה באופן בלתי חוקי בשטחים עצומים באופן שאינו תואם את תוכניות בניין העיר החלות במקום. כמו-כן טוענים העותרים כי לא הוצאו היתרי בנייה לשטחים אדירים שנבנו במתחם באופן שפגע ופוגע בבעלי העסקים מדי יום יום.
במבוא לעתירה, שהוגשה באמצעות עוה"ד נפתלי פרידמן, צבי שוב ומוטי קניאל, נאמר כי עניינה בשרשרת מחדלים חמורה של הרשויות אשר הביאה למצב אבסורדי בו מבנה עצום ומרכזי הממוקם ופועל בלב ליבו של מטרופולין תל אביב בנוי ברובו ללא היתרי בנייה כדין.
לדברי העותרים, המעידים על עצמם כאנשים קשי יום, הם השקיעו את מיטב כספם ברכישת שטחי מסחר במתחם התחנה המרכזית, ואלה איבדו כמעט לחלוטין את ערכם בשל מחדלי הרשויות, וכיום לא ניתן לעשות בהם כל שימוש והם עומדים כאבן שאין לה הופכין.
לטענתם, חלק ניכר מחנויותיהם ממוקם באזורים ובמסדרונות שוממים שהחנויות בהן סגורות ללא תנועת עוברים ושבים, וחלק מהחנויות מצויות באגפים אשר הגישה אליהן חסומה וסגורה ובנייתן טרם הושלמה והם אינם ראויים לשימוש מסחרי.
יתרה מזאת, מרבית החנויות טרם נמסרו לבעליהם. מצב זה, נאמר בעתירה, הוא תוצאה של התנהלות בלתי חוקית של יזמים מחד אשר ביקשו להתעשר על חשבונם אך מאידך הינו גם תוצר ישיר של מעשים מחדלים ואוזלת יד של הרשויות המודעות למצב החמור והבלתי חוקי המתרחש מתחת לאפן משך עשרות שנים, ולמרות התראות חוזרות ונשנות מצדם של העותרים, נמנעות מלפעול בעניין,כנגד אלו אשר ביצעו עבודות בנייה מאסיביות ללא היתרים מתאימים ובניגוד לכל דין והן אף מסייעות בידם.
בעתירה נאמר כי חברת התחנה המרכזית החדשה בעלת המתחם החליטה לשנות את תמהיל הפנימי במתחם בכך שניידה היתרי בנייה שניתנו במקור לאזורים בהן מצויות חנויות העותרים לאזורים חדשים ששוקו ואוכלסו על ידה בקומות העליונות אשר ניבנו בחריגה מהיתר, שיטה שזכתה לכינוי "ההיתר הצף" וזאת ללא שאושרו זכויות בנייה נוספות בתוכניות בניין עיר.
לדברי העותרים, בצר להם ולאחר שכלו כל הקצין והגיעו מים עד נפש בכל הקשור להתנהלות רשויות התכנון המתעלמות מחובתן החוקית ואף המוסרית למנוע את המצב שנוצר בשטח ולהסדיר הנדרש לרבות אשר התחייבו לו בעבר פעמים רבות, הם פונים לבקש את סיועו של בית המשפט תוך תקוה שזה לא יסגור בפניהם את דלתו וייעתר לסעד המבוקש על ידם שכל מטרתו להביא מזור לפצעיהם הפתוחים זה שנים רבות.
העותרים מציינים כי מלבד חובת הרשויות, הרי שבמהלך השנים אף היו התחייבויות מפורשות של הרשויות להסדיר את המצב התכנוני. לדבריהם אין מילים לתאר את עוגמת הנפש והצער אשר נגרמו להם בשל התנהלות הרשויות ועסקינן בעשרות שנים של ניהול ניסיונות ומאבק כנגד טחנות רוח בניסיון לקבל את קניינם- זכותם היסודית הבסיסית והחוקית.
לטענת העותרים, בעקבות מחדלם של הרשויות והיזמים, מתחם התחנה הפך לאחד הפרויקטים הכושלים הגדולים בתולדות המדינה, ואף זכה לתואר המפוקפק כמבנה בעל חריגות הבנייה הרבות ביותר.
לסיכום, נאמר בעתירה, המתחם נולד בחטא וכל יום שעובר כאשר "הפיל הלבן" עומד על תילו מוסיף חטא על פשע.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה