ישראל ליברלית בסחר בינלאומי בשירותים

"ישראל ליברלית יותר לסחר בינלאומי בשירותים ב 7 מתוך 18 סקטורים שנבדקו" - כך עולה מתוצאות מדד המגבלות בסחר הבינלאומי בענפי השירותים (ה-STRI), המדגימות בין היתר את מצב הפתיחות של המשק הישראלי יחסית למדינות אחרות בעולם. הפרויקט, שהחל לפני כשש שנים, מספק תמונת מצב סטטית של החסמים שנמדדו בכל מדינה ומתרחש כחלק מכינוס השרים השנתי של ארגון ה-OECD ומהווה את אחד ממוקדי הדיון במושב הסחר של הכנס.

מהנתונים עולה כי ישראל נמצאה ליברלית יותר מממוצע ה-OECD ב-7 מתוך - 18 הסקטורים שנבחנו. התחומים בהם ישראל נמצאה ליברלית יותר הם: שירותי ההפצה, שירותי הקלטת קול, שירותי קולנוע, מחשוב, ביטוח, בנקאות מסחרית ותחבורה ימית. כמו-כן, מצוינת המדיניות הכלכלית הישראלית לטובה, בין השאר, בכל הנוגע לרמת החסמים הנוגעים להשקעות זרות.

הארגון בחן 18 סקטורים ב-40 מדינות, מהן 34 חברות ארגון ה -OECD ושש כלכלות מתפתחות, שלא חברות בארגון (ברזיל, סין, הודו, אינדונזיה, רוסיה ודרום אפריקה) במטרה לייצר מאגר מידע ומדד יחסי המאפשרים להשוות את רמת הפתיחות של המדינות לסחר בשירותים. מטרה נוספת של המחקר הינה לייצר מאגר מידע עדכני אודות חסמי הסחר העומדים בפני ספקי שירותים המעוניינים לפעול במדינה. מאגר המידע של ה- STRI, שנבנה במסגרת הפרויקט, מתעדכן ע"י ה- OECD, בתאום עם הממשלות המשתתפות, על-מנת שהמדדים יישארו דינמיים בהתאם להתפתחויות בשוק.

לצורך בניית המדד, נבחנו חמש קטגוריות של חסמים ואמצעים מגבילים בכל אחד מהסקטורים שנבחנו: הגבלות על בעלות זרה ותנאי כניסה של ספקים זרים לשוק המקומי; הגבלות על תנועת עובדים; חסמי תחרות ובעלות ציבורית; שקיפות רגולטורית ודרישות מנהלתיות (כולל הליכים לרישום חברה חדשה); אמצעים מפלים אחרים (כגון איסור להשתמש בשם התאגיד הזר, מגבלות על גישה למכרזים ציבוריים).

ישראל נמצאה כאמור, ליברלית יותר מממוצע ה -OECD בשבעה מ-18 הסקטורים שנבחנו. כמו-כן, מצוינת המדיניות הכלכלית הישראלית לטובה בהיבטים הבאים: היעדר מנגנוני בחינה / סינון של השקעות זרות; הרכש הממשלתי מוסדר ופתוח עבור ספקים זרים; לא קיימים מיסים או סובסידיות "רוחביות" המפלות ספקים זרים; בענף ההפצה, הרגולציה בישראל נמצאה כפתוחה יחסית כלפי ספקים זרים: אין מוצרים השמורים למונופול סטטוטורי וקיימים אמצעים מקדמי תחרות בתחום ההפצה

מאידך-גיסא, בישראל מספר מגבלות רוחביות המשליכות על כלל ענפי השירותים, למשל: הצורך לקבל אישור מינהל מקרקעי ישראל לרכישת נדל"ן ע"י זרים; קושי בהסדרת כניסת מומחים ומנהלים זרים לישראל (רלוונטי לסחר בכל ענפי השירותים); דרישת תושבות כתנאי לרישיון עיסוק בתחומים מסוימים של שירותים מקצועיים; מונופול בתובלת סחורות ברכבת; תחבורה אווירית (מגבלות על בעלות זרה); שירותים משפטיים.

הכלכלה הישראלית נסמכת משמעותית על יצוא שירותים. כשליש מהיצוא הישראלי מקורו בענפי השירותים ובמונחי ערך מוסף - מדובר בכ-54% מסך היצוא של ישראל. מגזרי השירותים מהווים תשתית לסחר בסחורות, שלא יכול להתאפשר ללא שירותי תחבורה, לוגיסטיקה, פיננסים, תקשורת ושירותים מקצועיים נוספים, המרכיבים את שרשרת הערך הגלובאלית.

סחר בשירותים מהווה מרכיב משמעותי גם בכלכלה הגלובאלית: כ-75% מהתל"ג במדינות ה -OECD, ביניהן ישראל, מקורו במסחר בשירותים. הסקטורים השונים של השירותים מעסיקים בממוצע כ-80% מכוח העבודה במדינות ה -OECD וכך גם בישראל. ברור אפוא, כי מסחר יעיל ותחרותי בענפי השירותים הינו גורם מפתח בהתפתחות הכלכלה הישראלית לאורך זמן.