בקשת רשות ערעור שהגישה (יום ה', 8.5.11) חברת הנתיב המהיר על חיובה להשיב לנוסע בכביש האגרה מספר 1 את האגרה בסך 11 שקלים עלתה לחברה בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקלים.
הנוסע, עורך דין גיא קדם, טען כי בעת שנסע בכביש מס' 1 מירושלים לתל אביב בהגיעו לכניסה לנתיב המהיר הבחין בשילוט של הנתיב המהיר לפיו בכביש מס' 1 יש באותו הרגע "עומס" ולפיכך בחר לנסוע בנתיב המהיר שהינו כביש אגרה.
ואולם לאחר כניסתו לנתיב ובמהלך נסיעתו הוא לא הבחין כלל בעומס בפועל על גבי כביש 1, וכי בחירתו לנסוע דרך הנתיב המהיר הייתה לשווא וכי הוא הוטעה על-ידי השילוט.
בעקבות זאת הגיש עו"ד קדם ערר לוועדת הערר לפי חוק נתיבים מהירים על חיובו באגרה. ועדת הערר קיבלה את הערר במלואו וחייבה את חברת הנתיב המהיר בהשבת סכום האגרה בסך 11 שקלים לידי עו"ד קדם ובנוסף פסקה לו הוצאות בסך 300 שקלים.
בבקשתה למתן רשות ערעור טענה הנתיב המהיר כי המכשור האוטומטי המזין את השלטים אושר על-ידי הרשויות, וכי לפי הדין אין שיקול דעת בחיובי התשלומים שנעשו כדין. עוד טענה כי עו"ד קדם לא הוכיח כי באותה העת לא היה עומס בכביש מס' 1.
עו"ד קדם טען כי לא היה באפשרותו להוכיח בראיות אוביקטיביות כי באותה העת לא היה כל פקק בכביש מס' 1 מאחר שמידע זה מצוי בידי החברה המפעילה במקום את אמצעיה הטכנולוגיים. לדבריו החברה לא הביאה את הראיות המצויות ברשותה להוכיח כי היה עומס באותה העת בכביש.
בפסק הדין הדוחה את בקשת רשות הערעור של הנתיב המהיר קבעה השופטת יהודית שיצר כי החברה נמנעה מהצגת ראיות החיוניות להגנתה ודי בכך על-פי הפסיקה על-מנת להקים את החזקה הראייתית לפיה ראיות אלו היו פועלות לרעתה אילו היו מוצגות.
השופטת הוסיפה כי משנה תוקף מקבלים הדברים כאשר נציג הנתיב המהיר הודה בעדותו כי ניתן להתערב ידנית בכיתוב על השילוט. לפיכך לדברי השופטת היה על הנתיב המהיר להציג את מלוא הנתונים והראיות על-מנת להוכיח כי הנתונים שהציגה תאמו את המציאות בשטח בזמן אמת וכי לא הייתה התערבות ידנית ששיבשה את המידע האמין והמדויק שבשילוט.
אשר על כן החליטה השופטת לדחות את בקשת רשות הערעור של הנתיב המהיר ולחייבה בהוצאותיו של עו"ד קדם בסך 15,000 שקלים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה