חברת אולמי שושנים, שהייתה הבעלים של אולם שמחות בשם "אולמי שושנים" ברחוב המסגר בתל אביב, תובעת פיצויים של 6.1 מיליון ש"ח מביז'אן טיזאבי מרעננה, שהועסק על ידה בניהול העניינים היומיומיים של החברה. זאת בטענה לאחריותו להתמוטטותה של החברה ולהפיכתה לחדלת פירעון על-מנת לרכוש את נכסיה.
התובעת מציינת כי באוגוסט 2007 הגישה את תביעתה כנגד הנתבע במסגרת תביעה שכנגד, אך בדיון שהתקיים ביוני 2011 הגיעו הצדדים לידי הסכמה למחיקת התביעות ההדדיות. עוד הוסכם בין הצדדים כי היה ותוגש תביעה חדשה על-ידי מי מבניהם באותן העילות, לא תיטען כנגדם טענת התיישנות.
בתביעתה כנגד הנתבע טוענת חברת אולמי שושנים כי הלה ניצל את העובדה כי בעלי ומנהלי החברה בני משפחת קרמנשהצ'י הם תושבי חו"ל אשר לא נטלו חלק בעניינים היומיומיים של החברה, תכנן להרוס את החברה ולרכוש את נכסיה, ועל כן הוא הביא את החברה להתמוטטות כלכלית ורכש את נכסיה על שם חברה שבבעלות רעייתו.
בתביעה נאמר כי הנתבע התחייב לפצות את החברה ובעלי מניותיה האחים קרמנשהצ'י על כל נזק כלכלי או מבני, ואולם בדיעבד הסתבר כי העסקתו הפכה לטרגדיה לחברה, וכי הוא נהג בצורה בלתי הוגנת לגמרי כלפי החברה ובעלי מניותיה, הסתיר מהם עובדות, שלשל לכיסו מזומנים בסכומים נכבדים שהתקבלו בחברה מדי יום ביומו, ובגד באינטרסים של החברה.
בתביעה שהוגשה באמצעות עו"ד אמנון חכימי נטען כי במסגרת מעשיו הבלתי חוקיים של הנתבע הוא ניצל את העובדה כי נכסי החברה היו ממושכנים לטובת בנק לאומי ותוך ניצול קשריו האישיים עם מנהל סניף הבנק הגדיל את חובה של החברה לבנק על-ידי הגדלת מסגרת האשראי.
בתביעה נאמר כי טרם העסקתו של הנתבע בחברה הסתכם חובה כלפי הבנק בסכום של כ-950,000 שקלים וכי הוא הביא להגדלת החוב לסך של 5.2 מיליון שקלים. כתוצאה מהחוב העצום כלפי הבנק בתקופת ניהולו של הנתבע את ענייניה היומיומיים של החברה נקט הבנק בהליכים למימוש נכסי החברה.
בנוסף הגיש הנתבע לרשם החברות בסיוע רואה חשבון שעבד עמו דוח מזויף לפיו הוא ואחיו מונו למנהלי החברה. עוד טוענת התובעת כי הנתבע סיכל אפשרות להשכיר את אולם החתונות לצד ג' על-מנת לפרוע את חובותיה, ואף שפוטר חתם במרמה על הסכם שכירות של אולם האירועים למספר שנים וקיבל את דמי השכירות החודשיים.
לבסוף נטען בתביעה הרס הנתבע את אולם החתונות של החברה בטענה כי כך החברה לא תישא בתשלומי הארנונה, מכר את ציוד החברה ושלשל לכיסו את הכספים, ולפיכך לא יכלה החברה להמשיך את פעילותה העסקית או להשכיר את אולם החתונות שלה לצד ג'.
התובעת מעריכה את כלל הנזקים שגרם לה הנתבע בסכום של 24 מיליון שקלים שעיקרם הפסד דמי שכירות אולם החתונות מאז שנת 1995, ואולם לצרכי אגרה העמידה את סכום תביעתה על סך 6.1 מיליון שקלים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה