משחקי הילדים הפלשתינים לרגל עיד אל-פיטר: רובים, רימונים ורקטות

תופעה קשה ומדאיגה בשטחי הרשות הפלשתינית: בעוד שמצד ישראל וכן מצד גורמים פלשתינים בכירים נעשים מאמצים לחדש את המו"מ המדיני-ביטחוני, בשטח הפלשתיני נמשכת ההסתה החמורה וגיוס-עידוד ילדים לפנות לדרך הטרור.

"עיד אל-פיטר" חל מהיום (יום שלישי, 25.11.03) למשך שלושה ימים. חג זה מסמל את סוף צום הרמדאן. על אף המצב הכלכלי הקשה על-רקע שלוש שנות אינתיפאדה, נערכים הפלשתינים לקראת החג ומצטיידים בבגדים חדשים. כמו כן, ניכרת פעילות ערה בשווקים ודוכנים חדשים מקשטים את הרחובות והסימטאות.

עיד אל-פיטר נחוג מדי שנה בתחילת חודש "שוואל", החודש הבא לאחר חודש הרמדאן בלוח השנה המוסלמי, ונמשך שלושה ימים. במהלך החג, מודים המוסלמים לאללה על שאיפשר להם לצום למשך כל ימות הרמדאן. נערכת תפילת חג בציבור ועל כל מוסלמי לתת צדקה לעניים, לכפר על חטאיו במהלך הצום. עיד אל-פיטר ידוע במאכליו המיוחדים ובעיקר במתוקים, בביקורי קרובים ובמתן מתנות ודמי כיס לילדים הקטנים.

הילדים מידפקים על הדוכנים למכירת ציוד לחימה

כיצד מקבלים הילדים הפלשתינים את החג? ברחבי העולם הערבי נוהגים הילדים המוסלמים לצאת לרחובות ולשחק במשחקי הילדים 'הרגילים'. אולם בשטחי הרשות הפלשתינית שולטים מראות אחרים. זו השנה השלישית ברציפות, שהילדים הפלשתינים מידפקים במהלך החג על דוכנים למכירת ציוד לחימה. הרשות הפלשתינית עומדת מנגד ולא עושה דבר.

מוכר צעצועים בח'אן יונס שבדרום רצועת עזה – אמג'ד ברבח' (בן 32), מוצא עצמו בימים אלה לבד בחנות ריקה. ברבח' מוכר בובות, ברביות, מכוניות קטנות ומשחקי ילדים נוספים. הוא עומד המום לנוכח הנהירה של הילדים לעבר דוכני הרחוב, תוך נטישת הצעצועים והמשחקים המסורתיים. מהר מאוד הוא תופס את העניין. הילדים הפלשתינים מידפקים על הדוכן של הקולגה ממול, משום שיש להם העדפה ברורה לציוד לחימה. בדוכן ממול ניתן למצוא רובים, אקדחים, מקלעים, רימונים ושאר ציוד לחימה.

מוכר הצעצועים בח'אן יונס: "כאילו הם נערכים לקרב"

ברבח' מספר:

"הייתי בטוח שהשנה זה יהיה שונה. שהילדים שלנו לא יקנו את מה שנהגו לקנות בחגים הקודמים במהלך אינתיפאדת אל-אקצא. הייתי בטוח שהפעם ינטשו את הרובים והאקדחים ויחזרו לקנות בובות ומכוניות. מה שילדים רגילים אוהבים.

"הייתי סבור שקצה נפשם ממראות הנשק ברחובות. אולם טעיתי והמצב שונה מכפי שהערכתי. 'ילדי פלשתין' עדיין אוהבים נשק וחמושים. הם עדיין אוהבים לקנות ציוד לחימה כאילו הם נערכים לקרב".

הוא תוהה: "מה דוחף אותם לדרך הזו?". "הנשק" הוא אומר "הפך לחלק מחיי העם הפלשתיני. הגדולים מחזיקים ברובים אמיתיים ולילדים לא נותר אלא להזדהות איתם, גם אם מדובר ברובים מפלסטיק".

פרלמנט הילדים לענייני נשק – שיח מומחים

הילדים הפלשתינים מפגינים בקיאות וידע רב באמצעי לחימה. סביבת הדוכן הפכה חיש מהר לזירת התדיינות, ניתן לומר אף 'כנס לימודי', שבו מחליפים המשתתפים דיעות לגבי סוג הנשק וייעודו, האפקטיביות שלו ואופן השימוש בו. אלא שבדיונים האלה, המשתתפים הם ילדים, כאשר הגדול מביניהם הוא רק בן 14. הילדים לא מתקשים להבחין בין רקטת 'קסאם' לבין פצצת מרגמה. המחזות אליהם נחשפו לאורך האינתיפאדה הפכו אותם למומחים.

עבדאללה בן ה-12, מחזיק בידו רובה קלצ'ניקוב, שקנה לרגל עיד אל-פיטר: "הקלצ'ניקוב הוא נשק אצילי שאינו בוגד בבעליו, יהיו אשר יהיו הנסיבות. זהו נשקו של העם הפלשתיני". הוא מצביע על הנשק ואומר: "הקלצ'ניקוב הקטן הזה הצליח להביס את היהודים במחנה הפליטים בח'אן יונס ואילץ אותם לסגת עם הטנקים שלהם. לכל אנשי ההתנגדות יש נשק כזה ולא ראיתי אחד שהולך עם נשק מסוג אחר. הם ניצחו בקרב, באמצעות הקלצ'ניקוב בלבד".

איסמאעיל בן ה- 14, מתפרץ לדבריו, קוטע אותו ואומר: "אל תאמינו לו. הוא לא מבין בנשק. אני מבין יותר. שני אחיי פעילים בהתנגדות ואני שומע מה הם אומרים על הנשק הזה. ה- M-16 טוב בהרבה מהקלצ'ניקוב. יש לו פגיעה מדויקת יותר והוא קל יותר לשימוש ולתפעול".

חוות דעת פסיכולוגית: "ההורים לא צריכים לדאוג, זה דבר טבעי"

ראש הפקולטה לפסיכולוגיה באוניברסיטה האיסלאמית בעזה, הד"ר סונאא' אבו דיקה, מסבירה כי מדובר בתופעה של הרמוניה בין הילדים לבין הסביבה העוטפת אותם. "הילדים מנסים לבטא את התנגדותם לכיבוש באמצעות כלים סימבוליים", היא אומרת וקוראת להורים שלא לדאוג לנוכח התופעה החדשה בקרב ילדיהם. "לא מדובר בפיתוח התנהגות תוקפנית אצל הילדים. זהו דבר טבעי על-רקע החוויות שעובר העם הפלשתיני".

עם זאת, מדגישה ד"ר אבו דיקה, כי על ההורים להיות עירניים לגבי התופעה על-מנת להבחין מבעוד מועד בסימפטומים נלווים, כגון: התנזרות לסביבה, דיכאון, רגשות פחד ונטיות לפגוע באחרים.

__________________
[המידע הנ"ל פורסם במקור בעיתון "א-סביל" הירדני ובעיתונים נוספים]