הוצאות בדחיית ערעור על מום בשל לידה

באופן יוצא דופן, הטיל (יום א', 6.4.14) בית המשפט העליון חיוב בהוצאות בדחותו ערעור בנושא רשלנות רפואית בלידה. השופטים קבעו, כי לתביעה לא היה יסוד עובדתי וציינו שהמערערים דחו במהלך הדיון את ההצעה לחזור בהם.

אישה ילידת 1984 והוריה טענו, כי היא סובלת מפיגור קל-בינוני משום שבית החולים יילד אותה בלידה טבעית ולא בניתוח קיסרי. השופט יצחק עמית קובע, כי בשנת 1984 לא הייתה כל הוראה שחייבה לבצע ניתוח במצג העכוז בו הייתה התינוקת, וכי די בכך שבית המשפט המחוזי העדיף את חוות דעת המומחים מטעם המדינה כדי לדחות את הערעור.

עמית ממשיך ואומר, כי חוות הדעת של המומחים מטעם התובעים - ד"ר קוריצקי וד"ר אשר אייל - היו קלושות. הם לא הוכיחו אפילו שהתובעת סובלת מפיגור ולא הוכיחו שנקלעה למצוקה בזמן הלידה. גישתם של המערערים, מוסיף עמית, היא למעשה שיש לקבוע על דרך האלימינציה שהפיגור נובע מן הלידה - וגישה זו אין לקבל.

"לא הוכחה התרשלות ולא הוכחה אפילו אפשרות קלושה לקשר סיבתי בין הלידה לבין הלקויות מהן סובלת המערערת", מסכם עמית ומחייב את המערערים בהוצאות של 20,000 שקל. השופטים חנן מלצר ועוזי פוגלמן הסכימו עם עמית. את המערערים ייצגו עוה"ד א' פיגנבוים וא' רביד, ואת המדינה - עוה"ד ד' גל וה' שקיב.