שמות שוטרים שסרחו הוסתרו ברשלנות

משטרת ישראל מנסה ללא כל הצדקה חוקית להסתיר את פרטיהם של שוטרים מורשעים בבית הדין למשמעת, אולם עושה זאת בדרך רשלנית שמאפשרת לגלות מיהם השוטרים הסוררים. כך חשף עו"ד פנחס פישלר.

בחינה של קובץ פסקי הדין של בית הדין למשמעת של משטרת ישראל אשר ניתנו מיולי ועד לספטמבר בשנת 2013 מעלה כי במספר מקרים השחירה המשטרה את שמותיהם של השוטרים המורשעים. אולם פעולת 'העתק-הדבק' פשוטה שנעשית בקובץ ה-PDF של קובץ פסקי הדין מאפשרת לחשוף את שמות השוטרים שסרחו ושמות השוטרים שהעידו להגנתם.

כך למשל מתגלה שמו של ניצב משנה אילן מור, שהיה ממלא-מקום מפקד מרחב השרון במשטרה. במסגרת זו, הוא אף פיקד בעצמו על המרחב במשך תקופה מסוימת. בית הדין המשמעתי הרשיע את מור בכך שניסה לכפות את עצמו על שוטרת זוטרה, שלה סייע בעת גיוסה למשטרה. השוטרת התלוננה כי לאחר שהתקשרה אליו על-מנת להודות לו על סיועו, הוא הגיע אל ביתה וניסה לנשק אותה בניגוד לרצונה. בית הדין המשמעתי קבע כי במעשים אלה, שיש בהם גם ניצול יחסי מרות, נהג מור באופן שאינו הולם התנהגות של שוטר. כאמור, גם פרטיו של מור כולל שמו ודרגתו, וכולל כל העדים שהעידו לטובתו, הוסתרו ברשלנות על-ידי המשטרה באופן שבו ניתן לראות אותם בפעולה פשוטה של העתק-הדבק. כיום מור הוא חניך במכללה לביטחון לאומי.

גם השוטר רס"ב אייל גרינוולד, אשר הגיע למרפאה ולאחר שנאמר לו על-ידי הפקידה כי עליו לגשת לרופא אחר צעק עליה בבוטות ואיים כי 'יגמור אותה' תוך שהוא דורש ממנה לקבל את פרטיה. גם מיקומה של המרפאה, בבני ברק, הוסתר ברשלנות והתגלה באמצעות פעולת מחשב פשוטה.

עוד ניסתה המשטרה להסתיר את שמותיהם של פקד ירון כהן ושל רב-פקד יוסי ראובן, שהעידו לטובת רס"ב גרינוולד. בעדותם טענו כי מדובר ב"שוטר ממושמע, מצוין וחביב על הבריות". עוד טענו כי גרינוולד בא "עם המון רגש לעבודה". אגב, השוטר גרינוולד ספג נזיפה חמורה וקנס בסך 1,800 שקלים, אשר חולק על-פי בקשתו לארבעה תשלומים שווים.

רס"ב משה חיון נגח באזרח

דין משמעתי נוסף שמצוי בקובץ מתייחס לשוטר רס"ב משה חן חיון, שתקף אזרח לאחר שרשם לו דוח תנועה בגין אי-חגירת חגורת בטיחות.

חיון הודה כי ב-26 במרס 2009 נגח בפניו של המתלונן וכתוצאה מכך דימם המתלונן ואפו נשבר. מן הקובץ המצונזר מתגלה כי במקום להגיש נגד חיון כתב אישום בגין תקיפת האזרח בחרה המחלקה לחקירות שוטרים לסגור את התיק הפלילי תמורת הודאה במעשה.

עוד עולה מן הקובץ כי המחלקה לחקירות שוטרים טענה כי התיק כולל קשיים ראייתיים וכי חיון שילם למתלונן פיצוי בסך 5,000 שקלים.

כאמור, המשטרה ניסתה לצנזר את שמו של השוטר האלים, אך פעולת מחשב פשוטה איפשרה לחשוף אותו. גם שמות השוטרים שהעידו לטובתו - דוגמת רפ"ק יגאל כהן שהיה קצין את"ן במרחב יהודה [גם נתון זה היה מצונזר] וסגן ניצב דורון ישראלי, שהיה מפקדו.

על עצם הסרת המידע האישי של הנאשמים בדין הפלילי על-ידי המשטרה אפשר להתווכח. יש היגיון רב בטענה שאין כל הצדקה להסתרת המידע מן הציבור משום שמדובר בעובדי משינה שסרחו, ושבדומה לעובדי מדינה אחרים שנידונים בבית הדין המשמעתי של נציבות המדינה (כגול מורים), שמותיהם של השוטרים צריכים להיות גלויים לכל.

לעומת זאת, אין עוררין על כך שהרשלנות בביטחון המידע המתגלה כאן מציבה סימן שאלה גדול ביחס לאופן שבו האגף הטכנולוגי של המשטרה שומר על הפרטים האישיים ביותר של האזרחים.

בעוד במרחב האזרחי מתנהל דיון האם כדאי ונכון להקים מאגר ביומטרי, הרי שלמשטרת ישראל יש כבר מאגר ביומטרי משל עצמה שכולל נתונים של כמעט כל מי שנפתח נגדו אי-פעם תיק. האם גם אמצעי האבטחה של המאגר הביומטרי הזה מרושלים כמו במקרה של פסקי הדין המשמעתיים? ניתן לקוות שלא.

בעקבות הגילוי, הסירה המשטרה את כל פסקי הדין מאתר המשטרה.