מחקר: ככל שמערכת היחסים בין בעל מכה לאשתו נעשית אלימה - קשה להם יותר להיפרד

ככל שמערכת היחסים בין גבר אלים לאשתו, נעשית קשה, אלימה ובלתי נסבלת, כך הופכים בני הזוג תלויים יותר אחד בשני בהגדרת זהותם העצמית. כתוצאה מכך, האישה מתקשה להיפרד מהגבר ואילו הגבר מונע ממנה ללכת. כך עולה (יום א', 23.11.03) ממחקר שערכה דר' לאה קסן, מהמחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן-גוריון.

יצוין, כי המחקר נערך לקראת היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים. הוא התפרסם ברבעון לעבודה סוציאלית "חברה ורווחה", שבהוצאת לנ"י ומשרד הרווחה.

במחקר נמצא עוד, כי הסיבה העיקרית להתפרצות האלימות בקרב הגברים היא איום לפגיעה בעצמי שלהם.

במסגרת המחקר ראיינה דר' קסן נשים וגברים שטופלו במרכזים לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה, על-מנת לבחון את התופעה שנשים מוכות מתקשות להיפרד מבעליהן האלימים, ואף לבדוק את הדינמיקה של האלימות בין בני זוג.

הנשים שרואיינו למחקר, נישאו צעירות יחסית, בגילאי 17-19, והאלימות החלה מהנישואין או מההריון הראשון ונמשכה בין 13-17 שנה.

תוצאות המחקר הראו, כי הבעל האלים רואה את אישתו כרכושו הפרטי. הוא דורש שליטה על חייה וצעדיה במשך כל שעות היממה. השליטה שלו באשתו באה לידי ביטוי בנטרול רצונותיה וחייה, והתנהגות על-פי רצונותיו ותכתיביו של הבעל. כך נאלצת האישה לחיות את חייה במחתרת.

לדברי דר' קסן, מאחר והדבר אינו אפשרי מבחינת האישה, אין לה ברירה אלא לוותר על חייה ולחיות את חייו. "יש כאן יחסי תלות פסיכולוגיים, שבהם חיי הבעל מקבלים משמעות בזכות מאמציו לשלוט עליה, בעוד שחייה האישיים הולכים ומאבדים את משמעותם ככל שהם מרוכזים סביבו", הוסיפה קסן.

האלימות והכעס מתרחשים אצל הגבר כאשר בת זוגו אינה מתנהגת על-פי ציפיותיו. הוא אינו מגדיר את היחס אליה כאלים או בלתי סביר, אלא רואה ומפרש את הקושי שלו לשלוט באישה כבעיות בתקשורת הבין-זוגית, אמרה דר' קסן.

במחקר תיארו מרבית הגברים את האלימות במטפורה של אכילה ובליעה. כאשר האישה אינה מאפשרת לבעל חדירה למרחב האישי שלה ואינה נותנת לו לשלוט בה, הגבר מרגיש כאילו הוא נאלץ לבלוע - כקורבן המואכל בכפייה על-פי רצונותיה של האישה. כאשר האכלה זו עולה על גדותיו, מבחינתו, מתרחשת ההתפוצצות - אלימות פיזית, מילולית וכדומה.

מסקנות המחקר:

הנשים המוכות חשות מועקה מתמדת המלווה בהבלגה, וויתורים, דריכות מתמדת, לחץ ובנתינה ללא קבלת תמורה כלשהי מבן זוגן. עם זאת, הן מתקשות להיפרד מהבעל האלים, מאחר שעקב רגשותיהן כלפיו הן אינן מגבשות לעצמן עמדה נחרצת כלפיו וחוששות שעם הפסקת הנתינה והמרות שלו, לא תישאר לחייהן משמעות.

הנשים מתארות שליטה כמעט טוטלית של הבעל בחייהן והתגמדותן לידו, אולם מצד שני הן מודעות לתלותו בהן. הגברים מביעים אכזבה מתמשכת מבנות זוגן על שהן אינן מבינות בעצמן את ציפיותיהם הכמוסות.

הגברים המכים אינם מדברים על נשותיהם במונחים של רכוש וקניין, אבל הם מודים כי נישאו לנשים צעירות מאוד, בין השאר מתוך הרצון לגדל אותן כך שיתאימו לדימוי שהם שואפים אליו. בנישואים עם נשים צעירות יש מרכיב של "קניית בעלות" ו"אני עשיתי אותך אישה". לפי תפיסת הגברים, "עשיית האישה" נותנת להם את החזקה עליה ואת הזכות לשלוט בה ובחייה והיא הופכת אותה לרכושם. השייכות של האישה לרכוש ה"משותף" משמשת בסיפורי הגברים כגירוי להתפרצות האלימות.