78% מהילדים בישראל חווים מעשי בריונות

ממצאים בולטים מסקר חדש מציירים תמונה מדאיגה ביחס לתופעת הבריונות וההצקה. נראה שרק כחמישית (22%) מבין הילדים מדווחים שלא חווים מעשי בריונות והצקה. כל השאר - 78% - חווים הצקה ובריונות מסוגים שונים ובתכיפות שונה. יתרה מזאת, 29% מבין הקורבנות להצקה ובריונות סופגים גם בריונות פיזית (כמו מכות, דחיפות, בעיטות), גם בריונות מילולית ומניעתית (כמו קללות, חרמות, לעג, דחייה) וגם בריונות הבאה לידי ביטוי באמצעות הכלים הטכנולוגיים (באינטרנט ובמכשירי הפלאפונים החכמים).

הסקר נעשה לקראת כינוס אשר יסקור לעומק את תופעת הבריונות וההצקה בקרב ילדים, תוך מתן כלים ודרכי התערבות, שיתקיים היום (ד', 19.3.14) במכללה האקדמית כנרת. הסקר התבצע על-ידי פרופ' עמוס רולידר, ראש המחלקה למדעי ההתנהגות במכללת כנרת, וד"ר מירן בוניאל-נסים מאוניברסיטת חיפה ומכללת כנרת. הסקר בוצע על-ידי מכון גיאוקרטוגרפיה במהלך חודש פברואר 2014 על פני מדגם ארצי מייצג של 305 ילדים בכיתות ז'-ח' מהמגזר היהודי.

בבחינת סוגי הבריונות וההצקה אליהם נחשפים הילדים, בריונות מילולית כמו צחוק ולעג הינה השכיחה ביותר מבין סוגי הבריונות, וכן נפוצה יותר בקרב בנים. כ-54% מהילדים דיווחו שהיו קורבנות לבריונות מילולית, כאשר כ-9% ציינו שחווים הצקה שכזו כפעם-פעמיים בשבוע, וכ-14% חווים זאת כפעם-פעמיים בחודש. נתון דומה נראה ביחס לילדים החווים קללות. כ-55% חוו זאת, כאשר כ-9% חווים קללות על בסיס יומי, וכ-11% קורבנות לבריונות זו כפעם-פעמיים בשבוע או פעם-פעמיים בחודש.

נתונים מדאיגים עלו גם לאור בריונות פיזית אותה חווים הילדים. נראה כי רמת המוגנות של הילדים בבתי-הספר אינה גבוהה לאור הממצא המראה ש-37% מבין הילדים חוו מכות, בעיטות ודחיפות, וכ-10% הם קורבנות לבריונות פיזית כפעם-פעמיים בחודש. 30% מבין הילדים דיווחו על חווית צביטות, 22% היוו יעד לזריקת חפצים. בריונות פיזית באה לידי ביטוי גם בגניבת רכוש פרטי, ואכן 26% היוו קורבנות להתנהגות זו.

נתונים אלו מתארים תמונה עגומה המתארת את סבלם של הילדים החווים קורבנות במרחבים האמורים להיות מוגנים ובטוחים עבורם - בית-הספר וסביבתו.

בעוד סוגי הבריונות הפיזית והמילולית הם ישירים ונפוצים יותר אצל בנים, ישנה הבריונות העקיפה השכיחה יותר בקרב בנות; 34% דיווחו על קורבנות לדחייה משיתוף ו-135 על חרמות.

לאור ממדי התופעה, נראה כי המאמצים אשר נעשים למיגור התופעה כושלים בצמצומה ומותירים את הילדים פגיעים. גם מערכת החינוך וההורים חשים שהתופעה רק מתרחבת לאפיקים חדשים ומשתכללת (כמו במרחב הווירטואלי) ומותירה אותם חסרי אונים.

בריונות והצקה במרחבים הווירטואליים

צילום: חרם בווטסאפ [צילום: AP]

בדיקה של הבריונות הווירטואלית מראה ש-22% מבין הילדים מהווים קורבנות לקללות, לצחוק וללעג באמצעות האינטרנט או הפלאפונים החכמים. 18% חווים דחייה משיתוף בקבוצה וירטואלית כמו בפייסבוק או בווטסאפ ו-17% היוו קורבנות של צילום ללא רשות והפצת תמונות.

למרות שנראה כי הבריונות המקוונת שכיחה פחות (37%) לעומת הבריונות המתקיימת במרחב הפיזי של התלמידים (62%), חשוב לציין שנמצא בסקר הנוכחי שילדים החווים בריונות במרחב הפיזי על סוגיה, חווים יותר בריונות במרחב הווירטואלי. כך בעצם מועצמת חוויית הקורבנות שלהם ומתפרשת ליותר מרחבים ואופנים. אם נתייחס לכך שלא כאל השכיחות הכללית באוכלוסייה, אלא על החוויה של הילד אשר כעת חווה את הבריונות בעוד דרך - נבין כי העוצמה הפכה גדולה הרבה יותר והרסנית.

עוד נמצא, שיותר ילדים המהווים קורבנות במרחב הפיזי מוצאים דרכם לפנייה לעזרה לעומת אלו החווים זאת במרחב הווירטואלי. מכאן שהבריונות המקוונת מותירה את הילדים ללא כלים להתמודדות ובתחושת בלבול אל מי הם יכולים לפנות לקבלת עזרה.

כך למשל, השוואה בין תגובות החווים בריונות במרחב הפיזי לעומת המרחב הווירטואלי מראה כמה הבדלים מעניינים: כאשר הבריונות מתקיימת במרחב הפיזי 55% יאמרו למציק להפסיק, בעוד שכאשר הבריונות מקוונת, רק 33% יאמרו למציק להפסיק. כמו-כן, 62% מאלו שדיווחו על בריונות במרחב הפיזי ציינו שיתרחקו מהמציק, אולם רק 47% מאלו שחווים בריונות מקוונת מתנתקים מהמקור הפוגע.

כאשר הבריונות היא במרחב הפיזי, 31% החווים זאת מציינים שיחזירו לפוגע, בעוד שהחווים בריונות וירטואלית מראים שכיחות נמוכה יותר של החזרה לפוגע באותם המרחבים בהם מתקיימת הפגיעה (24%). ככלל נראה שעל פגיעה במרחב הפיזי הנפגעים מדווחים בשכיחות גבוהה יותר (45% לצוות בית הספר, 44% למשפחה, 25% לחבר) וכן פחות נמנעים מתגובה נוכח חוויית הבריונות (7% בלבד יאמרו שלא יעשו דבר). לעומת זאת, כאשר הבריונות נחווית במרחב הווירטואלי, הדיווח שכיח פחות (26% לצוות בית הספר, 33% למשפחה, 20% לחבר) ושכיחות כמעט כפולה תעדיף שלא לעשות דבר (13%).