נדחתה בקשה לאישור ייצוגית כנגד הבורסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה כנגד הבורסה לניירות ערך בתל אביב וחייב את המבקשת חברת א. ידע פיננסים לשאת בהוצאותיה של הבורסה בסכום של 50,000 שקלים.

הבקשה הוגשה בנוגע לעמלה שגובה הבורסה מחברי הבורסה בקשר עם עסקות רכישה וקנייה של ניירות ערך. המבקשת טענה, באמצעות עוה"ד תומר פרסלר ועוז עמית, כי כאשר ניתנת הוראה לבצע עסקה וזו מבוצעת במספר "מנות", הבורסה גובה את עמלת המינימום עבור כל "מנה" בנפרד, בעוד שהיה עליה לגבות עמלה אחת בגין עסקה אחת (קנייה או מכירה), עמלה המחושבת באחוזים מתוך שווי פעולת הקנייה או המכירה המבוצעת.

המבקשת והבורסה נחלקו ביניהם ביחס להגדרת המונח "עסקה" בתעריפון הבורסה. הבורסה מפרשת את המונח "עסקה" כמתייחס לכל ביצוע חלקי של הוראה או פקודה של סוחר הבורסה. לגישת הבורסה עסקה כוללת כל מפגש בין פקודת קנייה ופקודת מכירה אף אם מדובר במפגש בסכום חלקי מהסכום הכולל של ההוראה. המבקשת טענה מנגד כי המונח "עסקה" מתייחס לביצוע הוראת הקנייה או המכירה במלואה.

המבקשת טענה כי תעריפון הבורסה איננו מתייחס לביצועים חלקיים ולמרות זאת גובה הבורסה עמלה תוך ראיית כל ביצוע חלקי כעסקה בפני עצמה ומחייבת כל ביצוע חלקי כזה בעמלה נפרדת הנגזרת משווי המנה, ובמקרים המתאימים עמלת מינימום או עמלת מקסימום.

כתוצאה מכך כאשר שיעור העמלה המחושב בגין הביצוע החלקי של כל אחת מהמנות הינו נמוך מעמלת המינימום, גובה הבורסה את עמלת המינימום מספר רב של פעמים. כאשר ערך העמלה בגין הביצוע החלקי גבוה מעמלת המקסימום גובה הבורסה את עמלת המקסימום מספר רב של פעמים.

דרך פעולה זו מובילה לטענת המבקשת לכך שבמקרים רבים גובה הבורסה עמלה הגבוהה לאין שיעור מעמלת הקנייה או המכירה המוסכמת הנקובה בתעריפון.

בתגובה טענה הבורסה באמצעות עוה"ד פנחס רובין והראל שחם כי בהתאם להוראות תקנונה והתעריפון היא זכאית לגבות עמלה בגין כל מפגש בין פקודת קנייה לפקודת מכירה, גם אם אין מדובר בפקודה המתייחסת להוראה במלואה.

לדברי הבורסה, ישנה הבחנה בין עסקה לבין פקודה כאשר עסקה יכולה להתבצע על כל הפקודה או על חלק ממנה, וכאשר פקודה אחת "פוגשת" מספר פקודות נגדיות אשר כל אחת מהן מתייחסת רק לחלק מכמות המניות שביקש המוכר למכור או הרוכש לקנות, מתבצעת אותה פקודה במנות ומתבצעות למעשה מספר עסקות כמספר הפקדות הנגדיות.

לטענת הבורסה, יש הצדקה כלכלית לגביית עמלות בגין כל עסקה ועסקה מכיוון שלכל עסקה יש עלויות עסקה, ומספר העסקות משליך על העלויות בגינן.

השופטת רות רונן קבעה בפסק דינה כי בין הבורסה לבין הסוחרים אין קשר חוזי ישיר. לדבריה, ככל שהדבר נוגע לתשלום העמלות בגין ביצוע העסקות, חבר הבורסה אף אינו פועל כשלוח של הסוחר ועל כן אין יריבות חוזית בין הבורסה לבין המבקשת.

רונן ציינה כי המבקשת הינה חברה העוסקת במסחר בניירות ערך באמצעות חבר בורסה- חברת אקסלנס לה היא משלמת עמלות ואקסלנס היא זו המחויבת בתשלום העמלות לבורסה בגין המסחר בהתאם לתעריפון, ואם סבורה המבקשת כי נגבו ממנה עמלות שלא בהתאם למוסכם עם אקסלנס, היה עליה להעלות טענה זו כנגד אקסלנס.

לסיכום קבעה השופטת רונן כי בהעדר קשר חוזי בין המבקשת לבין הבורסה ביחס לתשלום העמלה, המבקשת אינה יכולה לתבוע את הבורסה בתביעה ישירה בעילה החוזית לפיה גבתה עמלות מעבר למוסכם.

בהתייחסה לטענת המבקשת לפיה הבורסה מרכזת בידיה את המסחר בניירות ערך הנסחרים בבורסה בישראל בלבד וכי באשר לאלה אין אפשרות לסחור בהם במקום אחר למעט בבורסה, ציינה רונן כי בשלב זה של בחינת הבקשה לאישור התביעה כייצוגית ניתן לקבל את הטענה ולקבוע כי יש סיכוי סביר לכך שיוכח כי הבורסה היא בעל מונופולין בכל הקשור לניירות הערך הנסחרים בזירת המסחר שלה בלבד.

עם זאת קבעה השופטת כי לא הוכח סיכוי סביר לכך שהבורסה מנצלת את מעמדה כמונופולין לרעה. בסופו של דבר החליטה השופטת על דחית הבקשה לאישור התביעה כייצוגית תוך חיובה של המבקשת לשאת בהוצאותיה של הבורסה בסכום של 50,000 שקלים.