רופאים לזכויות אדם: תנאי המעצר ב'מגרש הרוסים' - כבילת "בננה" ולינה על הריצפה

עמותת 'רופאים לזכויות אדם' פרסמה (יום ה', 20.11.03) דוח ביקורת, על בית המעצר במגרש הרוסים בירושלים. הדוח מבוסס על ביקורת שערך צוות מטעם הארגון ביום 21.10.03.

הממצאים העיקריים בדוח: ביום הביקורת, לנו 30 עצירים על הרצפה, בניגוד להוראות חוק המעצרים, הקובע שכל עציר זכאי למיטה; במרתף בית המעצר מצויים, ככל הנראה, שלושה תאי בידוד. סגל בית המעצר ניסה להסתיר את קיומם, וצוות הביקורת לא הורשה לבקר בהם; סגל בית המעצר מעניש עצירים בגין הפרות משמעת. אחד העונשים הוא כבילת "בננה". כבילה כזו גורמת סבל וכאב לעצור, ואסורה על-פי האמנה נגד עינויים.

רופאים לזכויות אדם ובתי מעצר

עמותת 'רופאים לזכויות אדם' מקיימת, זה חמש שנים, סיורים בבתי מעצר ובתחנות מעצר של משטרת ישראל. מטרות הפרויקט "עצירים ואסירים" - במסגרתו מתקיימים הביקורים הן, לבדוק את תנאי המעצר במתקנים השונים, לנסות לזהות בעיות מערכתיות, להצביע עליהן ולקרוא לתיקונן.

עקב כליאתם, ניטלת מעצירים במידה רבה היכולת לעורר תשומת לב ציבורית למצוקותיהם, לצרכיהם המיוחדים ולפגיעה בזכויותיהם. קולם של אנשים אלה, אינו נשמע מעבר לשעריהם של מתקני הכליאה, ולפיכך, הם פגיעים מאוד להזנחה מצד החברה ממנה הורחקו, ומצד המערכת הכולאת. העמותה מצהירה, כי היא מנסה לייצג את קבוצת האנשים החלשה הזו, ולעמוד על קיום מלא של זכויות האדם שלהם בכלל וזכותם לבריאות בפרט.

הביקורים במתקני המעצר מתקיימים בתיאום עם המשטרה. במדינת ישראל ישנם שלושה גופים המחזיקים מתקני כליאה: המשטרה, שירות בתי הסוהר (שב"ס) וצה"ל. אולם רק המשטרה פותחת את שערי מתקניה לביקורת חיצונית, ועובדה זו ראויה לציון. שיתוף הפעולה המבורך, מסייע לשיפור מצבם של עצירים במתקני הכליאה של המשטרה.

בית המעצר במגרש הרוסים

בית המעצר 'מגרש הרוסים' הוא בית המעצר "המשרת" את גורמי הביטחון באזור ירושלים והסביבה. יש בו 332 מיטות לעצירים. בית המעצר מחולק לשני חלקים: הראשון, ביטחוני - הכולל 58 מיטות, אליו לא הורשה צוות הביקורת להיכנס. מדובר באגף הנמצא באחריות השב"כ, אך מקבל שירותי מינהלה ורפואה מהמשטרה. השני הינו פלילי, ובו ארבעה אגפים שונים הכוללים את אגף החצר, המיועד לעצירים ערבים העצירים בשל עבירות פליליות; האגף החדש, המיועד לעצירי ימים יהודים; אגף המעבר, המיועד לעצירי ימים; ואגף הנוער והנשים, הכולל 16 מיטות לנשים ו-30 מיטות לנערים. הן הנערים והן הנשים מחולקים בחלוקה אתנית, המפרידה בין ערבים ליהודים.

בביקור האמור, נכחו מטעם צוות הביקורת: ד"ר כאפח אבו-עמשה, רופא שיקומי מבית לווינשטיין; ד"ר רחל רוקח, פסיכולוגית; שנטל דנינו-הולט, עובדת סוציאלית; תומר פפר, מנכ"ל הארגון; אלה ידעיה ומיכל בר-אור, רכזות פניות אסירים ועצירים. כאמור, צוות הביקורת לא הורשה לבקר בחלק הביטחוני, המצוי באחריות השב"כ.

יותר מיטות מעצירים, אך 30 עצירים ישנו על הרצפה

ביום הביקור, הוחזקו בבית המעצר 314 עצירים. על-אף שכעיקרון, ישנן יותר מיטות מעצירים במתקן, ביום הביקור ישנו 30 עצירים על רצפת בית המעצר. זאת, נוכח ההפרדה הנעשית: בשל מוצא (יהודים-ערבים), גיל, מין (גברים-נשים) וסיווג לפי עבירות (ביטחוני-פלילי) שצוות בית המעצר נוהג לעשות, כאשר הוא מקבל את ההחלטה היכן להלין עציר חדש. בשל האיסור החל על בית המעצר להלין נשים עם גברים, ונוער עם בוגרים, ובשל שיקולי הגנה על עדים והפרדות נוספות, נוצר מצב, בו בתא מסויים לן עציר אחד כאשר התא מכיל שמונה מיטות, ואילו בתא אחר לנים שישה עצירים כאשר התא מכיל רק ארבע מיטות.

העובדה כי עצירים יהודים וערבים מוחזקים בתאים נפרדים, טוענים בארגון, מעלה חשש כי בית המעצר מפלה את העצירים הערבים לעומת העצירים היהודים.

בביקור הקודם של צוות מטעם הארגון בבית המעצר, שנערך בחודש מרס 2001, היתה מיטה לכל עציר בבית המעצר. בביקור הנוכחי, המצב הוחמר כאמור, והתגלו כ-30 עצירים שהוחזקו ללא מיטה. בארגון מציינים, כי בג"צ דן בעבר בנושא הצפיפות בבתי המעצר, במסגרת עתירה שהגיש (5678/02), והעניק ארכה למשטרה עד לחודש יוני 2004, לאחריה לא יתקבל מצב בו עציר לן על הריצפה.

עוד קבע אז בג"צ, כי המשטרה מחוייבת במתן דוח ביניים בחודש דצמבר 2003, בו תוצג היערכות המשטרה לקראת קיום מלא של החוק האוסר על הלנת עצירים על הריצפה. בביקור זה, אומרים בארגון, לא זוהתה כל היערכות ברמת השטח.

חשש: בדיקת הרופא בכניסה למעצר נועדה להכשיר עינויים

רופא בית המעצר בודק את כל העצירים הבטחוניים טרם כניסתם למעצר. על-פי דרישת השב"כ, קובע הרופא האם העציר כשיר או לא כשיר. בארגון טוענים, כי עולה חשש כבד שהרופא מאשר, למעשה, עצירים לחקירה בעינויים.

לטענתם, מטרת הבדיקה הרפואית לעצירים ביטחוניים, המתבצעת עם כניסתם למעצר, אינה נובעת מתוך הצורך להגן על בריאותם של האסירים, על-ידי עריכת בדיקה רפואית לכל עציר הנכנס למעצר. הנחת הארגון היא, ש"מטרת הבדיקה היא מתן אישור כשירות לחקירה, שעשוייה לעיתים להיות מלווה באלימות ו/או באמצעים אסורים ו/או להחזקת עצירים בתנאים בלתי סבירים".

עוד נאמר בדוח, כי בבית המעצר לא ניתן טיפול רפואי נפשי. תחת זאת, מוחזקים העצירים ה"חשודים" על-ידי סגל בית המעצר כחולי נפש, בתאי פיקוח. במקרים בהם עצירים משתוללים ומתפרעים, הם נענשים בחומרה, מבלי שיאובחן האם מעשיהם הם תוצאה של מצוקה נפשית, ומבלי שיטופלו.

עציר מתלונן על כבילת "בננה"

עם היציאה מאגף החצר לקראת סופו של הסיור, ביקש מהצוות אדם הנמצא בתא הבידוד ליד החצר, לעצור ולשמוע את סיפורו. לדבריו, הוא עציר מזה כשבוע. לאחר הגעתו למעצר, היכו אותו מספר שוטרים, ובהם השוטר אבי ביטון. לאחר האירוע, הוא נכבל למשך מספר שעות בכבילת "בננה" (ראו איור). דבר שחזר על עצמו 6 או 7 פעמים במהלך השבוע של מעצרו.

בארגון מציינים, כי כבילת ה"בננה" אסורה על-פי האמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים. גם בג"צ, שדן בעתירת הוועד נגד עינויים (5100/94), ואסר על הטלטולים שמבצעים חוקרי השב"כ, קבע כי "איזוק מכאיב הוא מעשה אסור".

הארגון פנה ליועמ"ש ולמפכ"ל המשטרה

'רופאים לזכויות אדם' פנתה ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין ולמפכ"ל המשטרה, רב-ניצב שלמה אהרונישקי, בדרישה להפסיק לאלתר את השימוש בכבילת "בננה" ובכל סוג של עונשים גופניים. כמו כן, פנתה 'רופאים לזכויות אדם' למשרד הבריאות ולהסתדרות הרפואית, בדרישה לתת דעתן על השתתפותו לכאורה של הרופא בעינויים של נחקרים.

ניתן להוריד את הדוח המלא מאתר האינטרנט של עמותת רופאים לזכויות אדם, בכתובת הבאה: www.phr.org.il/Phr/downloads/dl_162.rtf