תחושות הנישום לא קובעות היכן הוא גר

"תחושותיו של נישום עשויות לשמש, במידה מסוימת, אינדיקציה לזיקתו למקום מסוים, אולם חוששני שאין לראות בהן אלא מבחן משנה למבחן האוביקטיבי". כך אומר (6.2.14) שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן.

אביב בלטינסקי היה תושב נהריה, אשר בשנים 2007-2000 שירת כקצין מודיעין במרכז הארץ ועבר לגור בדירות שכורות באזור המרכז. למרות זאת, הוא ביקש לקבל הטבות מס כתושב נהריה, פקיד השומה עכו דחה את בקשתו ובית המשפט המחוזי בחיפה דחה את ערעורו. בית המשפט העליון הסכים עם המחוזי, למעט בנוגע לדוחותיו של בלטינסקי לשנת 2000.

לדברי ג'ובראן, "מוכן אני להניח, כי במסגרת בחינת מרכז חייו של אדם, יש להידרש למבחן של יסוד אוביקטיבי ויסוד סובייקטיבי. אך מה באשר ליחס בין שני מבחנים אלה? סבורני כי לא ניתן לראות במבחנים אלה כשווים... עסקינן בשאלת מתן הטבות מס - שאמות המידה לקבלתן - ראוי כי תהיינה מבוססות בעיקר על מאפיינים אוביקטיביים ובהירים.

"טעם מרכזי לכך הוא לאפשר קביעת זכאות עניינית ופשוטה, שלא תנגוס בתקציב המופנה להטבות מס מעבר לרצוי. מנגד, השימוש במבחן הסובייקטיבי עלול להביא לתוצאות לא רצויות ואף לא מבוססות. כלום ראוי יהיה כי תחושותיו של נישום פלוני יזכו אותו בהטבה בעוד שתחושותיו של נישום פלמוני ישללו ממנו את ההטבה? מקובל עלי כי תחושותיו של נישום עשויות לשמש, במידה מסוימת, אינדיקציה לזיקתו למקום מסוים, אולם חוששני שאין לראות בהן אלא מבחן משנה למבחן האוביקטיבי".

המבחן האוביקטיבי מוביל למסקנה, אומר ג'ובראן, כי מרכז חייו של בלטינסקי היה במרכז הארץ ולא בנהריה. הוא ביקר בבית הוריו רק כמה פעמים בחודש ולמספר שעות בלבד, 99% מהרגלי צריכתו נעשו במרכז והוא מעולם לא חזר להתגורר בנהריה.

העליון קיבל כאמור את טענתו של בלטינסקי רק לגבי שנת 2000, שכן פקיד השומה לא היה רשאי לדרוש בשנת 2008 דוחות לשנה זו אלא רק מ-2001 ואילך. לאור זאת, בוטל הקנס שהוטל על בלטינסקי. השופטים עדנה ארבל ונעם סולברג הסכימו עם ג'ובראן. את בלטינסקי ייצגו עוה"ד רועי פלר וטלי ירון-אלדר, ואת פקיד השומה - עו"ד ציפי קוינט-שילוני.