הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה היום (יום ד', 19.11.03) נתונים לרגל יום הילד הבינלאומי לשנת 2003 שיחול מחר.
נתונים לשנת 2002:
בישראל מעל ל-2.2 מיליון ילדים עד גיל 17, מספר המהווה כשליש מכלל תושבי המדינה. אחוז זה מציב את ישראל באמצע, בין מדינות העולם המערבי, בהן הילדים מהווים כמחצית מכלל האוכלוסייה.
כמעט מחצית (49%) מהאוכלוסיה המוסלמית בישראל הם ילדים, לעומת 30.5% מהאוכלוסיה היהודית.
אחוז הילדים שונה ביישובים שונים. בירושלים מהווים הילדים 40% מכלל אוכלוסיית העיר, לעומת חיפה, בה רק כ-23% מהתושבים הם ילדים. בערים תל אביב ורמת גן האחוז נמוך עוד יותר, ועומד על 20% בלבד של ילדים מבין כלל התושבים.
אחוז הילדים הגבוה ביותר בשנת 2002 נרשם בעיר בית"ר עילית החרדית (62%) ובכפר הבדואי רהט (61%).
תינוקות שנולדו בשנת 2002
בשנת 2002 נולדו בישראל 139,535 תינוקות, מהם 94,327 לנשים יהודיות ו-36,199 לנשים מוסלמיות.
51.1% מהתינוקות הם בנים. כ-45% מהתינוקות שנולדו בשנת 2002 הם הילד השלישי ויותר לאותה אם.
בתי החולים בהם נולדו המספר הגבוה של תינוקות, במהלך שנת 2002, הם "סורוקה" בו נולדו קרוב ל-12,000 תינוקות, "תל-השומר", בו נולדו מעל 11,000 תינוקות ו"שערי צדק" בו נולדו כ-9,500 תינוקות בשנת 2002.
במהלך שנת 2002, היו כ-16 לידות לכל 1,000 נערות מוסלמיות בנות 15-17, לעומת לידה אחת לכל 1,000 נערות יהודיות באותם הגילאים.
ילדים במשקי בית ומשפחות
בכ-880 אלף משקי בית בישראל גרים ילדים (בגילאי 0-17) המהווים 48% מסך כל משקי הבית בישראל. 92% מהילדים גרים במשפחה ובה שני הורים. 8% גרים במשפחה ובה הורה אחד, רובם עם האם.
מספר הילדים הממוצע במשפחה בישראל הוא 2.3. במשקי בית יהודיים עם ילדים, ממוצע של 2.18 ילדים ובמשקי בית ערביים 3.19.
במשפחה חד-הורית מספר הילדים הממוצע הוא קטן יותר (1.7), מאשר הממוצע בכל המשפחות עם ילדים. 22% מהילדים הגרים במשפחה חד-הורית הם ילדים יחידים, שיעור גבוה כמעט פי שלושה משיעור הילדים היחידים במשפחה עם זוג הורים (8%).
ילדים עולים או בני עולי ברה"מ לשעבר גרים במשפחה חד-הורית בשיעור הגבוה פי 2.5 (20% מהילדים העולים), ביחס לכלל האוכלוסיה (8%). 23% מהם גרים במשק בית בו אנשים נוספים מלבד המשפחה הגרעינית שלהם, לעומת 7% מהילדים בכלל האוכלוסיה. 31% מילדי עולי ברה"מ הם ילדים יחידים, שיעור הגבוה פי שלושה ויותר בהשוואה לכלל האוכלוסיה בישראל (9%).
במהלך שנת 2002 עלו לישראל מעל ל-9,000 ילדים, כ-2,500 מהם מתחת לגיל 5. הילדים העולים היוו בשנת 2002 מעל לרבע (27%) מכלל העולים. כמעט מחצית מהעולים הגיעו לישראל ממדינות ברה"מ לשעבר, עוד כ-1,500 הגיעו מארגנטינה ומספר דומה מאתיופיה. כ-800 ילדים הגיעו מצרפת וכ-500 מארצות הברית.
חינוך
בשנת תשס"ב, ביקרו כ-385,000 ילדים בגני הילדים ובמעונות היום, ו-1.344 מיליון תלמידים בחינוך היסודי והעל יסודי. 2.7% מתלמידי החינוך היסודי והעל יסודי היו בעלי צרכים מיוחדים (36,642 תלמידים). מהם 14,445 תלמידים למדו בבתי ספר מיוחדים ו-22,197 תלמידים שולבו בבתי ספר רגילים, בין אם בכיתות רגילות ובין אם בכיתות מיוחדות. סוג החריגות הנפוץ ביותר הוא לקות למידה (12,034 תלמידים, כשליש מבעלי הצרכים המיוחדים).
6.6% מתלמידי כיתות ט'-יא' נשרו מהלימודים בשנת תשס"ב ובמעבר בין שנת תשס"ב לתשס"ג. שיעור הנשירה בקרב ערבים (11.1%) כפול מזה שבקרב יהודים (5.6%).
בשנת תשס"א 26% מתלמידי החטיבה העליונה נסעו מדי יום ללמוד מחוץ ליישוב המגורים. לכ-47% מהם לא היה בי"ס מתאים בישוב מגוריהם.
שיעור הזכאים לבגרות בקרב תלמידי י"ב בשנת 2002 היה 55%. שיעור זה גבוה יותר בחינוך העברי (56%) מאשר בחינוך הערבי(51%). כמו-כן גבוה יותר בקרב הלומדים בנתיב העיוני (72%) לעומת הלומדים בנתיב המקצועי/טכנולוגי (49%). שיעור הזכאות בקרב בנות (62%) גבוה יותר לעומת זה שבקרב בנים (49%).
מתוך כלל הזכאים לתעודת בגרות 81% עומדים בדרישות הסף לקבלה לאוניברסיטה. בחינוך העברי אחוז זה (84%) גבוה באופן ניכר מאשר בחינוך הערבי (60%).
לימודים ועבודה
בשנת 2002 היו כ-338 אלף בני 15-17 - 91.4% מהם למדו ואילו 7.5% מהם לא למדו ולא עבדו.
מתוך 174 אלף הנערים 90.5% למדו ואילו 8.1% לא למדו ולא עבדו. מתוך 165 אלף הנערות 92.4% למדו ואילו 6.9% לא למדו ולא עבדו. באוכלוסייה היהודית 5.5% מהנוער בגיל זה (250 אלף) לא למדו ולא עבדו - 5.8% מהנערים ו-5.2% מהנערות. באוכלוסייה הערבית 14.3% מתוך 72 אלף בני נוער בגיל 15-17 לא למדו ולא עבדו, 15.9% מהנערים ו-12.6% מהנערות.
משקי בית עם מועסקים ובלתי מועסקים
16.5% מכלל הילדים עד גיל 17 (342 אלף ילדים) חיו במשקי בית ללא מועסקים.
באוכלוסייה היהודית 86.9% מהילדים גרו במשקי בית עם מועסקים, מתוכם כ-63% גרו במשקי בית עם 2+ מועסקים ו-13% (194 אלף) ילדים גרו במשקי בית ללא מועסקים.
באוכלוסייה הערבית 74% מהילדים גרו במשקי בית עם מועסקים, מהם 31% גרו במשקי בית עם 2+ מועסקים. כ-26% מהילדים הערביים גרו במשקי בית ללא מועסקים (141 אלף).
בקרב יתר האוכלוסייה מצאה הלשכה לסטטיסטיקה כי 84% מהילדים גרו במשקי בית עם מועסקים כאשר 57% מהם גרו במשקי בית עם 2+ מועסקים.
הוצאות של משקי בית עם ילדים
ההוצאה החודשית הממוצעת של משפחה עם ילדים בשנת 2002 היתה 12,230 שקל (לעומת 10,450 שקל בכלל האוכלוסייה). משפחות עם ילדים מוציאות חלק גדול על סעיפי ה"מזון" ו"החינוך תרבות ובידור" ופחות על סעיף "הדיור" מאשר כלל האוכלוסייה.
ככל שהילד במשפחה צעיר יותר, ההוצאה על חינוכו במסגרת ממוסדת, גבוהה יותר: 800 שקלים בממוצע לחודש על גן ילדים פרטי או מעון, 222 שקלים על גן קדם חובה וגן חובה, 96 שקלים על בית ספר יסודי וחט"ב ו-152 שקלים בממוצע לחודש על בית ספר תיכון.
64% ממשקי הבית בחמישון התחתון הן משפחות עם ילדים בגילאי 0-17 - הילדים בחמישון זה מהווים כמחצית מכלל הנפשות בחמישון. רק 28% ממשקי הבית בחמישון העליון הן משפחות עם ילדים בגילאי 0-17. משק בית עם ילדים בחמישון העליון מוציא פי 2.6 על תצרוכת לעומת החמישון התחתון (20,721 שקלים ו-7,972 שקלים, בהתאמה).
ההוצאה החודשית הממוצעת לילד על גן ילדים פרטי ומעון, בחמישון העליון (1,398 שקלים) - גבוהה פי 4.5 לעומת החמישון התחתון (313 שקלים).
ההוצאה החודשית הממוצעת על מזון במשקי הבית עם ילדים בחמישון העליון גבוהה פי 1.5 לעומת החמישון התחתון. על ארוחות מחוץ לבית (שנכללות בתוך סעיף המזון) מוציא החמישון העליון פי 6 יותר מאשר החמישון התחתון (463 שקלים לחודש ו-76 לחודש בהתאמה). על בשר ועופות לעומת זאת מוציאים יותר בחמישון התחתון - 411 שקלים בממוצע לחודש, לעומת 285 שקלים בחמישון העליון.
הבדל גבוה בין החמישונים נמצא במסגרות מחוץ לבית הספר. משקי בית עם ילדים בחמישון העליון מוציאים פי 8 יותר על חוגים וקורסים מאשר בחמישון התחתון (306 שקלים לחודש ו-38 שקלים לחודש בהתאמה). גם על שיעורי עזר לתלמידים מוציאים בחמישון העליון פי 8 יותר מאשר בחמישון התחתון. ההוצאה החודשית הממוצעת על צעצועים ומשחקים גבוהה פי 3.4 בחמישון העליון, לעומת החמישון התחתון.
במשקי בית עם ילדים יש יותר מחשבים - 70% לעומת 39.2% במשקי בית בלי ילדים.
ל-90.3% ממשקי הבית עם ילדים יש טלפון סלולרי אחד לפחות לעומת כ-80% בכלל משקי הבית.
רק 40% ממשקי הבית עם ילדים בחמישון התחתון מחוברים לאינטרנט לעומת 96% בחמישון העליון.
שמות שניתנו לתינוקות שנולדו בשנת 2002
השם הנפוץ ביותר לבנות בקרב האוכלוסייה היהודית בשנת 2002 הוא נועה ואחריו השמות שירה, מאיה, עדי ויעל. בקרב הבנים השם הנפוץ ביותר הוא דניאל ואחריו השמות איתי, דוד, נועם ועידו.
מגוון השמות לבנות היה רב יותר - 2,145 שמות ניתנו לבנות, לעומת 1,740 שמות לבנים.
השמות הנפוצים באוכלוסייה היהודית, דניאל ונועה, שמרו על מקומם הראשון משנה שעברה.
השם נועם הנפוץ גם בקרב בנים וגם בקרב בנות: 670 בנים נקראו בשם זה ו-532 בנות. שמות נוספים נפוצים שניתנו גם לבנים וגם לבנות הם דניאל, עמית, יובל, אור ואורי.
השם הנפוץ ביותר בקרב המוסלמים הוא מוחמד, אחריו השמות אחמד, מחמוד, עבד ויוסף.
בקרב הבנות המוסלמיות השם הנפוץ ביותר הוא איה ואחריו עדן, פאטמה, אסיל ושהד. בקרב הבנות הדרוזיות השם הנפוץ ביותר הוא עדן ואחריו חלא, רזאן, אסיל ומאיה. בקרב הבנים הדרוזים השמות הנפוצים ביותר הם אדם, אמיר, דניאל, ריאן ויזן.
הורים ילידי הארץ מעדיפים את השמות איתי, עידו, עמית, אורי ונועם לבנים לעומת השמות דניאל, דוד נתנאל, יונתן וליאור שהנם הנפוצים ביותר בקרב בניהם של עולים מברה"מ לשעבר שעלו מאז 1990.
נועה, שירה, עדי, יובל ונועם הם השמות הנפוצים בקרב הבנות של ילידי הארץ, לעומת בנות להורים עולים אצלם השם נועה במקום החמישי בשמות הנפוצים לאחר ניקול, עדן, מיכל ושלי.
הרגלי בילוי ופנאי
מסקר הרגלי בילוי ופנאי לשנת 1999 עולה כי 52% מבני 14-17 קראו לפחות ספר אחד בחודש. 27% מבני 14-17 השתתפו בחוגים לחובבים לעומת 13% מהאוכלוסייה הבוגרת (מגיל 18 ומעלה). במופעי בימה ביקרו לפחות פעם אחת בשנה 52% מבני 14-17, לעומת 43% מהאוכלוסייה הבוגרת. בתיאטרון ביקרו לפחות פעם אחת בשנה 27% מבני 14-17 לעומת 21% מהאוכלוסייה הבוגרת.
הוצאה לאומית
ההוצאה הלאומית לשירותים החברתיים הניתנים לילדים עד גיל 18 הסתכמה ב-8% מהתוצר המקומי הגולמי בשנת 2000.
כ-78% מסך ההוצאה לשירותים החברתיים לילד היו ההוצאות על שירותי חינוך, 16% הוצאו על שירותי בריאות ושאר ההוצאות, כ-6% היו על שירותי מעונות יום, על טיפול בילד נכה ובנוער עבריין ועל שירותים סוציאליים אחרים.
כ-60% מסך כל ההוצאה לשירותים החברתיים לילד מומנו מתקציב הממשלה ושאר ההוצאות, כ-46%, מומנו בעיקר מקצבאות ביטוח לאומי, מגביית מס בריאות ותשלומים אחרים של משקי הבית.
מתןך ההוצאה הלאומית לחינוך ילדים ב-1999, הופנו 12.8% למוסדות חינוך קדם-יסודי (מגיל שלוש), 38.6% למוסדות חינוך יסודי ו-45.9% למוסדות חינוך תיכוניים, כולל חטיבות ביניים.
רוב ההוצאה מומנה על-ידי הממשלה והרשויות המקומיות - בחינוך היסודי יותר מ-90%, ובחינוך הקדם-יסודי ובבתי הספר העל יסודיים - כ-75% מההוצאה. השוואת ההוצאה הממוצעת לתלמיד במונחי כוח קנייה (PPP) לשנת 1999 מראה, כי בישראל ההוצאה הממוצעת לתלמיד בחינוך היסודי והתיכוני (כולל חט"ב) (4,240$ ו-5,164$ בהתאמה) גבוהה מההוצאה הממוצעת של המדינות החברות ב-OECD (3.900$ ו-4,929$ בהתאמה). לעומת זאת, ההוצאה הממוצעת לתלמיד בחינוך הקדם יסודי בישראל (3,415$) נמוכה מההוצאה הממוצעת במדינות החברות ב-OECD (3,746$).
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה