פריצת דרך ישראלית במאבק נגד הדיכאון

מחלת הדיכאון, ממנה יסבול אחד מכל שישה אנשים במהלך חייו, היא אחד הגורמים הראשיים של סבל אנושי. מלבד העובדה שרוב מקרי ההתאבדות קשורים לדיכאון, המחלה מהווה סיכון משמעותי למחלות קשות אחרות, כגון מחלות לב וכלי דם, וגורמת לפי ארגון הבריאות העולמי ליותר שנים של נכות וחסר תפקוד מכל מחלה אחרת.

כבר עשרות שנים שלא חלה התקדמות משמעותית בפיתוח טיפולים תרופתיים חדשניים לדיכאון, משום שהגורמים הביולוגיים האחראים לה עדיין לא ברורים. כעת, מאמץ משותף של חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומאוניברסיטת קולורדו, מביא לפריצת דרך משמעותית בתחום. החוקרים גילו לראשונה כי שינויים במבנה ובתפקוד של תאי מוח בשם מיקרוגליה גורמים להתפתחות של תסמינים התנהגותיים ומוחיים הקשורים לדיכאון שנובע מחשיפה ללחץ ממושך. בנוסף רשמו החוקרים פטנט על מספר חומרים המשפיעים על תאי המיקרוגליה שיוכלו לשמש כתרופות יעילות נגד דיכאון, באמצעות "יישום" החברה לפיתוח מחקר של האוניברסיטה העברית.

המחקר נערך על-ידי פרופ' רז ירמיה, ראש המעבדה לפסיכונוירואימונולוגיה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, יחד עם הדוקטורנטית תרצה קרייסל וחוקרים נוספים במעבדה באוניברסיטה העברית ובשיתוף חוקרים מאוניברסיטת קולורדו בבולדר, ארה"ב. המחקר מומן על-ידי הקרן הלאומית למדע והוא פורסם השבוע ב-Molecular Psychiatry, כתב העת החשוב ביותר בפסיכיאטריה ומהמובילים ברפואה ובמדעי המוח.

תאי מיקרוגליה, המהווים כעשרה אחוזים מתאי המוח, הם הנציגים של מערכת החיסון במוח, ובעלי תפקיד מרכזי בהתמודדות עם גורמי מחלה כגון וירוסים וחיידקים וכן בהתמודדות עם נזק מוחי. במחקרים שנערכו בשנים האחרונות במעבדה של פרופ' ירמיה ובמעבדות אחרות, נמצא כי תאים אלה מעורבים גם בתהליכים פיזיולוגיים נוספים, כולל תגובתיות למצבי לחץ.

חשיפה ללחץ

החוקרים מצאו שבמהלך השבוע הראשון של החשיפה ללחץ, תאי המיקרוגליה עברו שפעול - תהליך אקטיבציה שגרם לחלוקה והתרבות של התאים, לעלייה בגודל התא ולייצור של מולקולות דלקתיות - דבר שהביא למותם של חלק מהתאים.

לאחר חמישה שבועות של חשיפה ללחץ, פחת מספר תאי המיקרוגליה וחלק מהתאים הנותרים התנוון, בעיקר באזור מסוים של המוח שידוע כמעורב בתגובתיות למצבי לחץ. חסימת תהליך האקטיבציה הראשוני של תאי המיקרוגליה על-ידי מתן תרופה ספציפית בימים הראשונים של החשיפה ללחץ, או באמצעות התערבות גנטית, בלמה הן את תמותת תאי המיקרוגליה והיעלמותם מהמוח והן את הסימפטומים הדיכאוניים. לעומת זאת, כדי לטפל בעכברים ה"מדוכאים", שכבר עברו את החשיפה הממושכת ללחץ ואיבדו תאי מיקרוגליה רבים, גילו החוקרים שיש צורך דווקא בחומרים שממריצים את תאי המיקרוגליה ומעלים את מספרם לרמה נורמלית.

לדברי פרופ' ירמיה, "מצאנו שבעזרת חומרים אלה ניתן לרפא את התסמינים הדיכאוניים ולהגביר את תהליך היווצרות תאי עצב חדשים בצורה יעילה ומהירה יותר מרוב הטיפולים התרופתיים הקיימים כיום". החוקרים ממשיכים לזהות חומרים נוספים מאותו סוג ומתכננים לבחון את יעילותם הקלינית בחולי דיכאון בעתיד הקרוב. "מעבר לחשיבות המעשית ולאפשרויות הקליניות שמחקר זה פותח", מוסיף פרופ' ירמיה, "לתוצאות אלה חשיבות תאורטית רבה שכן הן מהוות עדות ישירה ראשונית לכך שתהליכים פסיכולוגיים ומחלות פסיכיאטריות אינם משקפים רק את הפעילות של תאי עצב (נוירונים) והפרעות לפעילות זו, כפי שחשבו עד כה, אלא הם מושפעים באופן משמעותי מהתפקוד של תאי מיקרוגליה".

על בסיס ממצאי המחקר הגישה חברת "יישום" בקשה לרישום פטנט לטיפול בדיכאון בעזרת מספר חומרים ספציפיים שמשפעלים את תאי המיקרוגליה.