דנקנר מוותר על הגשת ערעור לעליון

נוחי דנקנר מוותר על השליטה בקונצרן אי.די.בי. בא-כוחו, עו"ד אלון רון, הודיע (יום א', 5.1.14) לבית המשפט המחוזי בתל אביב, כי דנקנר מוותר על עיכוב הביצוע של ההחלטה להעברת השליטה לידי מוטי בן-משה ואדוארדו אלשטיין.

משמעות הודעתו של דנקנר היא, כי החלטתו של השופט איתן אורנשטיין תיכנס לתוקף מיידית. לפיכך, עו"ד חגי אולמן ורו"ח איל גבאי מתמנים כעת לנאמנים לביצוע הסדר הנושים והם באים במקומם של הדירקטורים (ובראשם דנקנר עצמו) הן באי.די.בי אחזקות והן באי.די.בי פיתוח.

רון הודיע: "לאחר בחינה מעמיקה יותר של פסק הדין המשלים ושל החלטת בית המשפט הנכבד בעניין עיכוב הביצוע מהיום, מודיעים המבקשים על משיכת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין". רון מבקש, בשמם של דנקנר ואלכסנדר גרנובסקי, לשחרר מיידית את 800 מיליוני השקלים שהפקידה הקבוצה כערבות למימוש הצעתה לרכישת הקונצרן.

ככל הנראה, מאחורי החלטתו של דנקנר עומד בעיקר הסיכון שמא יחויב בתשלום של עשרות ואולי גם מאות מיליוני שקלים, אם ייגרמו נזקים לקונצרן ו/או לרוכשיו בשל עיכוב הביצוע. אורנשטיין הבהיר, כי הכספים שכבר הפקידו דנקנר וגרנובסקי למימוש ההסדר, ישמשו כבטוחה לכיסוי נזקים אלו.

שיקול אפשרי נוסף הוא, שדירקטוריון אי.די.בי עשוי היה שלא לאשר את הגשת הערעור. דנקנר וגרנובסקי הגישו את הצעתם במסגרת החברה, ולמרות שאורנשטיין אמר שהוא מתייחס להצעה כאל כזו של השניים ולא ככזו של החברה - המסגרת בה פעלו חייבה אישור של הדירקטוריון. לאחר שאורנשטיין הורה לקבל את אישורם של אולמן וגבאי לכל פעולה בלתי שגרתית, ניצב דנקנר בפני הסכנה שלא תאושר הגשת הערעור.

מבחינה משפטית, היה בסיס להגשת הערעור בעיקר בנוגע לקביעתו הראשונה מסוגה של אורנשטיין, ולפיה ניתן לכפות הסדר נושים על חברה. אורנשטיין עצמו אמר בהחלטתו, כי יש מקום להביא בעיקר קביעה זו לבחינתו של בית המשפט העליון. אם בית המשפט העליון היה מקבל את הערעור בנקודה זו, הייתה נשמטת הקרקע מתחת לאישור ההסדר עם בן-משה ואלשטיין.