ערעור עקרוני בסוגיית היתר המצאה של כתבי תביעה מחוץ לתחום

חברות ביטוח זרות פנו לבית המשפט המחוזי בלוד בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון הדוחה את בקשתן לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום להמצאת הודעה לצד שלישי כנגדן. זאת לטענתן בשל נימוק טכני של נוחות דיונית ומניעת ריבוי דיונים.

התביעה המקורית הוגשה על-ידי חברות רם אושר מתכות ויניב רותם שיווק תכשיטים נגד חברת יתיר שרותי יבוא יצוא סוכנות מכס, בטענה להפרת הסכם לרכישה ואספקה של מטען זהב שאמור היה להגיע מטנזניה דרך הולנד לישראל. בתביעה נטען כי המטען האמור מעולם לא הגיע ליעדו חרף התמורה ששולמה בעדו.

הנתבעת הגישה הודעות צד ג' למבטחות שלהן המבקשות: ACE EUROPEAN GROUP מאנגליה ו-XL INSURANCE COMPANY מצרפת. אלה טענו כי פוליסת הביטוח הימי בוטלה עקב העדר תשלום פרמיה וכי הנתבעת הייתה מודעת היטב לכך ועל כן אין כל עילת תביעה נגדן.

עוד טענו המבטחות, כי בחוזה הביטוח נשוא ההודעה לצד שלישי נקבעה תניית שיפוט ייחודית במסגרתה נקבע כי לבתי המשפט באנגליה תהיה סמכות שיפוט בלעדית לדון בתביעה מכוח חוזה הביטוח, וכי הדין האנגלי יחול בעניינם של הצדדים.

לדברי המבטחות הזרות, לא התקיימו במקרה הנדון הנימוקים לעניין היתר המצאה מחוץ לתחום וממילא גם ככל שהתקיימו, שיקול הדעת אותו רשאי בית המשפט להפעיל מחייב במקרה הנדון קביעה לפיה הפורום המתאים לדון בתביעה אינו הפורום של בית המשפט בישראל.

אולם השופטת הלית סילש דחתה את עמדתן של חברות הביטוח הזרות ובהחלטתה להתיר להמציא להן למקום מושבן את כתבי התביעה קבעה בין היתר, כי ככל שמספרם של בעלי הדין המעורבים הוא רב יותר וככל שמספר בעלי הדין אשר הפורום בישראל הוא הפורום ה"טבעי" שלהם רב יותר, קיים אינטרס גדול יותר להותיר את פתרון הסכסוך בבית המשפט בישראל.

מסקנה זו, הדגישה השופטת בהחלטתה, הינה נכונה גם במקרה בו קיימת תניה של שיפוט זר ביחס לאחד מבעלי הדין. בתיק הנדון, ציינה השופטת, מעורבים כ-15 בעלי דין ועסקינן בהליך הכולל בחובו מספר לא מבוטל של בעלי דין, בעיקר ישראלים, ומקום מושבם של יתר בעלי הדין נחלק בין ארצות שונות.

בנסיבות אלו, לדעתה של השופטת, יש גם הכרח לנסות ולברור פורום שהינו זה המיטבי ככל שניתן מבין כל אלו האפשריים, ועל בסיס כלל הנתונים הקיימים נכון להיום בתיק בית המשפט. השופטת השתכנעה עוד, כי המשמעות של ביטול ההחלטה על ההמצאה מחוץ לתחום לחברות הביטוח הזרות במקרה הנדון הינה ניהול של הליכים כפולים, לרבות הוצאות ואפשרות להכרעות סותרות, ובנוסף אפשרות ממשית ל"סחבת" בהתנהלות הדיונית.

לסיכום קבעה השופטת כי לנוכח ריבוי בעלי הדין, זהותם, מהות והיקף הסכסוך וההשלכות והנזק להעברת חלק מן ההליך לפורום אחר, ובנוסף העובדה שלא ניתן מהותית לנתק את המחלוקות בין חברות הביטוח לבין הנתבעת מההכרעות בעניינם של בעלי הדין האחרים, מכוונים כולם להותרתו של ההליך בישראל אפילו תוך דחיית ההוראה החוזית.

בערעורן על החלטה זו של השופטת, לפיה אין לבטל את היתר ההמצאה מחוץ לתחום שניתן נגדן, טוענות המבטחות באמצעות עורכי הדין שרון שפר ושירה זכריה, כי אין מחלוקת כי תניית השיפוט הזר הייחודית והמוסכמת מעניקה סמכות לבית המשפט באנגליה תוך שלילת סמכותם של בתי משפט אחרים.

בהתייחסן לקביעת בית המשפט, לפיה מאחר שמדובר בהודעה לצד שלישי שהוגשה נגד 11 גורמים שונים, יש בה כדי ללמד על צירוף ענייני המצדיק את הותרת הדיון בישראל, טוענות המערערות כי אין זה מעניינן מי הם הגורמים הנוספים אשר צורפו להודעה נגד צדדים שלישיים ומהו מספרם, וכי ממילא אין בכך כדי להכשיר את הסטייה מתניית השיפוט הייחודית.

המערערות מדגישות כי העניין נשוא הערעור מהווה עניין עקרוני החורג ממסכת היחסים בין הצדדים להליך זה, והינו בעל חשיבות חוקתית וציבורית רבה. לדבריהן, המקרה הנדון עוסק בהתנהלות חוזית בין צדדים להסכמים בעלי אופי בינלאומי וברור כי במציאות בת ימינו מדובר בסוגיה שעשויה לעמוד לפתחם של בעלי דין רבים והיא רלוונטית בחיי היום-יום.

לסיכום טוענות המערערת כי החלטת בית המשפט עומדת בניגוד גמור לגישה השלטת בפסיקת בית המשפט העליון בדבר כיבוד הסכמים ותניות שיפוט ייחודיות. על כן, לדעתן, מן הראוי לקבל את הערעור ולהורות כי יש לאכוף את תניית השיפוט הקיימת בפוליסה ולפעול בהתאם לה.