ברוב דעות חייב בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מעסיק לפצות עובד בשל פיטוריו תוך אפלייתו מחמת גילו לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
העובד ברוך צור הועסק בחברת ישרקו שיווק מוצרי מזון בינלאומיים, שבבעלות טיב טעם, בתפקיד של סוכן מכירות למוצרי גבינות, החל ביולי 2004 ועד לפיטוריו באוגוסט 2010 בהיותו בן 70.
צור טען בתביעתו כנגד החברה לתשלום פיצויים בגין אפלייתו מחמת גיל ובשל פיטורים שלא כדין-העדר שימוע, כי הסיבה לפיטוריו נעוצה בגילו. החברה הנתבעת טענה כי הסיבה לפיטוריו נעוצה בכשל בתפקודו וכי נערך לו שימוע כדין אשר בעקבותיו נמסר לו מכתב פיטורים.
מסרים ממנהל המכירות
בתביעה נטען כי החל ממחצית שנת 2009 החל צור לקבל מסרים ממנהל המכירות בחברה כי גילו "אינו מתאים" וכי "אין מקום בחברה לאנשים בגילו". לדברי התובע, כהמשך ישיר להערות אלה, חלה הרעה בתנאי העסקתו, ונוכח גילו המתקדם ובשל החשש כי לא יעלה בידו להשיג עבודה אחרת, נאלץ "להסכים" להרעה זו בלית ברירה.
עוד טען התובע כי מחליפו בתפקיד היה עובד צעיר ממנו בהרבה בן 34, עובדה התומכת בטענת האפליה מחמת גיל. מאידך-גיסא, טענה הנתבעת כי אין קשר בין פיטורי צור לבין גילו וכי התובע לא עמד ביעדי המכירות המצופים ממנו ובנוסף הפגין יחס בוטה כלפי עובדים אחרים.
הפיטורים לקו בפגמים
בדעת רוב של השופטת נטע רות ונציגת הציבור חנה קפלניקוב, נקבע בפסק הדין כי הרושם המתקבל הוא כי פיטורי התובע אכן לקו בפגמים הנטענים של אפליה מחמת גיל ושל הפרת זכות הטיעון בהעדר שימוע. לדברי השופטת ונציגת הציבור, לא זו בלבד שהתובע עמד בנטל הראשוני המוטל עליו להוכיח כי לא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו, אלא שהוא הוכיח ברמת ודאות גבוהה כי הסיבה העיקרית אם לא הבלעדית לפיטוריו הייתה נעוצה בגילו.
לדברי בית הדין, עדות התובע מהימנה וקיימת נטייה אף לקבל את גרסתו באשר להערות שהושמעו באוזניו על-ידי מנהלו ביחס לגילו ול"אי-התאמתו" לנתבעת מטעם זה. השופטת ונציגת הציבור ציינו כי התרשמו כי גילו של התובע היה הסיבה העיקרית אם לא היחידה לפיטוריו, שנה וחצי לפני הפרישה, ובנוסף קיימת זיקה בין הסיבה לפיטורים לבין הליך הפיטורים הבלתי תקין ללא שימוע.
החבר השלישי בהרכב בית הדין נציג הציבור, אורי שלום, היה בדעת מיעוט, לפיה הפסקת עבודתו של צור לא נבעה מאפליה מחמת גילו וכי התרשם כי הנתבעת עשתה מאמצים להשאירו כעובד אצלה אולם הוא דחה את הצעתה. עם זאת, הצטרף שלום לדעת הרוב בכל הנוגע לפיטורי התובע שלא כדין, בהעדר שימוע.
לסיכום נקבע בפסק הדין, כי צור זכאי לפיצויים כדלקמן: פיצוי של 50,000 שקלים בגין פיטורין מחמת גיל, פיצוי של 84,000 שקלים בגין אובדן השתכרות ובנוסף הוצאות משפט בסך 12,000 שקלים.
עתירה לארצי
אולם הנתבעת אינה משלימה עם פסק הדין שניתן לפני כשבועיים, והגישה השבוע ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים לביטולו. בנוסף מתבקש בית הדין הארצי לקבוע כי הפיצוי המרבי בגין אי-קיום השימוע כהלכתו יעמוד על 3 חודשי שכר בלבד במקום 6 משכורות מלאות כקביעת בית הדין האזורי, וכפועל יוצא מכך להורות לתובע להשיב לה סך של 92,000 ₪ בצירוף השבת חלק יחסי מהוצאות המשפט.
לדברי המערערת באמצעות עו"ד דורי ברקל ההכרעה בערעור זה חשובה לעניין המדיניות המשפטית הנכונה בקשר להערכת מאמציו של מעביד כדוגמתה, הפועל בעקביות לשימור עובד מבוגר בעבודה, מבטל את פיטוריו ומוצא עבורו תפקיד חלופי פעם אחת, וחוזר ומציע לו תפקיד חלופי נוסף גם כאשר כשל בתפקיד החלופי הקודם.
עוד נטען בערעור כי השארת פסק הדין על מכונו עלולה לשדר מסר מוטעה למעבידים, כאילו אין טעם במאמצים לשמר עובדים ותיקים בעבודה, וכי כל פיטורין מחמת כשל מקצועי של עובדים כאלו, מאוחר יותר, ייחשב כחזקה אותה לא ניתן לסתור, כאפליה מחמת גיל.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה