מבוטחים ישראלים מאשימים באנטישמיות

אב ובתו יהודים חרדים תושבי ירושלים מאשימים את חברת הביטוח שלהם השוויצרית בגזענות ואנטישמיות על-מנת להתחמק מתשלום תגמולי ביטוח, להימנע מזיכויים ולחייבם בחיובי יתר בכל אמתלה. האב אשר סטריק ובתו אסתר (סטריק) אסתר מעלים את טענותיהם החמורות במסגרת כתב תביעה שהגישו לבית משפט השלום בתל אביב כנגד חברת הביטוח SWISS LIFE מציריך שבשוויץ לגביה מצוין בתביעה כי הינה חברה גדולה פרי מיזוג של מספר חברות ביטוח.

לטענת האב הוא רכש בארץ בעבור בתו פוליסת "ביטוח חתונה" אצל החברה באמצעות סוכנות הביטוח CARUSO AG אשר שיווקה והפיצה את הפוליסות הללו לקהילה היהודית-חרדית והיא שקישרה בין התובעים לבין הנתבעת.

לדברי התובעים בשנים 95-96 הם שילמו את הפרמיה במלואה ולכאורה היו אמורים לשלם ריבית פיגורים שנתית בשיעור 5% המחושבת החל מן היום הראשון של הפיגור בתשלום הפרמיה ובמקרה שלהם החל מיום 1 באוקטובר בכל שנה. ואולם שלא כדין החל משנת 96 החליטה הנתבעת לגבות את ריבית הפיגורים גם בגין החודש הראשון כלומר בגין 30 הימים בהם "מותר" למבוטח שלא לשלם את הפרמיה, ובניגוד לתנאי הביטוח לפיהן אין לגבות ריבית בגין 30 הימים הראשונים.

בנוסף, נאמר בתביעה כי הנתבעת החלה לגבות את ריבית הפיגורים עד לסוף החודש בו התבצע התשלום למשל אם התשלום בוצע ביום 20 לחודש נגבתה ריבית הפיגורים למשך 10 ימים נוספים. למיטב ידיעת התובעים ישנם עוד מבוטחים יהודים חרדים רבים ששילמו לנתבעת ביתר ריבית פיגורים בגין 30 הימים הראשונים לתשלום, בהם למעשה התשלום אינו עומד בפיגור.

עוד נטען בתביעה כי התובעים וכמותם מבוטחים יהודים חרדים נוספים חויבו בריבית מופקעת, בלתי סבירה, בלתי הוגנת ומקפחת בגין ההלוואות להן נזקקו לצורך תשלום הפרמיות. ובנוסף חויבו ב"דמי טיפול בהלוואה" חיוב סרק, בלתי הוגן, בלתי מוסכם ומקפח, חיוב שנגבה אף הוא רק מהמבוטחים היהודים חרדים בביטוחי חתונה.

בתביעה נטעו כי לאורך השנים גבתה הנתבעת ממבוטחיה היהודים החרדים ריביות עודפות בגן תקופות פיקטיביות, ריביות אלו הלכו ונצברו משום שהן יוחסו ליתרות החובה של המבוטחים ואל נזקקו להלוואות חוזרות לשם כיסוי יתרות החובה המוגדלות הללו, כאשר הלוואות חדשות אלו נופחו אף הן בדרכים לא כשרות, וחוזר חלילה.

לדברי התובעים הנתבעת לא זיכתה אותם ביתרת הפרמיה השנתית לימים שנותרו עד תום שנת הביטוח ובסיכומו של דבר יתרת סכומי הפיצוי והזיכוי המגיעה להם מסתכמת בגובה סכום תביעתם בסך 100,000 שקל.

בכתב התביעה נאמר כי במקרה הנדון מדובר במבטחת גדולה העושה עסקות במיליארדי דולרים אשר בחרה לה קבוצה של יהודים חרדים על-מנת לקפח אותה ולמנוע מחבריה כספים להם הם זכאים על-פי דין ולהם הם זקוקים למטרה מיועדת, או לחייבם שלא כדין בתשלומים עודפים.

לטענת התובעים הנתבעת רימתה והטעתה אותם לגבי תנאי הביטוח ובעיקר לגבי ה"פרשנות" הניתנת על ידה לתנאי הביטוח, הציגה מצגי שווא לגבי תוכן הסכם הביטוח ותנאיו, והפרה את חוזה הביטוח בכך שנמנעה מלשלם להם כספים או חייבה אותם בחיובי יתר.

לדברי התובעים הדברים עולים במובהק מפרוטוקולי ישיבות הדירקטוריון של הנתבעת בהם עולים הטעמים להפרה הסדרתית, המכוונת והבוטה של הסכמי הביטוח עם בני הקהילה היהודית אורתודוקסית, ולהחלטה לקיפוחם של היהודים החרדים כולם.

התובעים סבורים כי הנתבעת סברה או סבורה כי הישראלים המבוטחים אצלה לא יוציאו ממון רב למיצוי הליכים משפטיים יקרים, או לא ירצו לחשוף את פרטיותם בהליכים משפטיים, וברור כי אלו היו נימוקיה שלא לשלם לאותם מבוטחים את מלוא זכויותיהם על-פי דין.

אשר על כן מתבקש בית המשפט לחייב את הנתבעת בתשלום ריבית מיוחדת על התגמול שלא שולם בשיעור של עד פי שלושה מהריבית הקבועה בחוק חוזה ביטוח הקובע סעד עונשי כנגד מבטח שלא מילא את חיוביו שלא היו שנויים במחלוקת, בדיוק כפי שאירע במקרה הנדון.

במבוא לתביעה נאמר כי במקרה הנדון מדובר בניסיון בוטה העולה כדי גזענות למנוע תגמולי ביטוח ו\או למנוע זיכוי ו\או לחייב ביתר באמתלות שאינן לכנות אותן אלא במיל אחת:" אנטישמיות". עוד נאמר כי חברת הביטוח בחרה לה קבוצת מבטחים מסוימת וייחודית בה היא מנסה לפגוע, והמשותף לקבוצה זו הוא שכולם יהודים חרדים אשר לא שיערו כי חברת הביטוח תנסה לפגוע בהם בשל שיוך דתי, ועתה הם מבינים כי נפלו למלכודת שנטמנה להם.

בתביעה נאמר כי עד עצם היום הזה מרמה ומטעה הנתבעת את המבוטחים בכך שאינה מגלה להם כי ערכאות משפטיות בשוויץ פסלו את הפרקטיקה שלה במקרים של מבוטחים אחרים, ובכל זאת היא לא משלמת את הכספים למבוטחים, ועד עצם היום הזה היא מרמה את המבוטחים בכך שהיא לא מגלה להם כי גבתה מהם סכומים שלא כדין, בדרכים רבות ומגוונות.

בתביעה שהוגשה באמצעות עוה"ד יצחק אבירם ונועם שכנר נאמר כי לבית המשפט בארץ יש סמכות בינלאומית לדון בתביעה. לדברי התובעים השיווק של הביטוח היה בינלאומי והוא יועד לנתיני מדינות אחרות ולמי שאינו אזרח או תושב שוויץ והדברים עולים בבירור מעצם העובדה שהנתבעת הסכימה לבקשות להצטרף להסכמי הביטוח שנחתמו בירושלים על-ידי תושבי ישראל, לכן אין זה סביר ואין זה תם לב לדרוש מהמבוטחים להתדיין במדינה המבטחת.

ת.א. 10516-12-13