עו"ד ד"ר שלמה כהן מערער על דחיית תביעתו נגד "גלובס"

עורך דין ד"ר שלמה כהן הגיש למחוזי בתל אביב ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום הדוחה את תביעת לשון הרע שהגיש כנגד העיתון גלובס.

במרץ 2005 פורסמה בעיתון גלובס כתבה העוסקת במינויים של 4 שופטים לבית המשפט המחוזי. הכתבה התייחסה בין היתר לאחת השופטות שמונו ונכתב שם כי אין למצוא מילה על מינוייה, "אולם לשונות רעות תמיד יש והדבר הגיע לידי כך שהבוקר כך הופרכו לחלל האוויר שמעות דמיוניות "מינויה הובטח בעקבות הבטחה שנתן... (בעלה שהיה אז מנכ"ל חברה גדולה) לראש לשכת עורכי הדין עוה"ד שלמה כהן העוסק בקניין רוחני להעביר אליו תיקים של.." (החברה שהוא עומד בראשה).

עו"ד כהן דרש מגלובס להתנצל בנוסח שהוכתב על ידו אך דרישתו נדחתה. ההתנצלות שפורסמה התייחסה לשופטת ולבעלה אך שמו של עו"ד כהן לא הוזכר בה. עו"ד כהן ביקש במהלך הדיון בתביעתו הראשונה שהוגשה במהלך שנת 2005 בסך מיליון ₪ לחשוף את שמו של המקור אשר על-פי הנטען שמע את השמועה הדמיונית וסיפר אודותיה לכתבת אולם בקשה זו נדחתה בהנמקה של חסיון עיתונאי.

במרץ 2007 פורסמה בגלובס כתבה שעסקה בהחלטה זו של בית המשפט ולטענת עו"ד כהן במסגרת תביעתו השנייה גם כתבה זו מהווה הוצאת לשון הרע בהזכירה את השמועה המתייחסת אליו. בפברואר 2008 ניתן פסק דין בתביעה הראשונה המחייב את גלובס לפצות את עו"ד כהן בגין הוצאת לשון הרע. בערעור שהוגש הוגדל סכום הפיצוי במידה ניכרת והועמד על סך 130,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 35,000 ₪.

שופטת בית משפט השלום בתל אביב ריבה ניב החליטה לפני כחודש לדחות את תביעתו השנייה של עו"ד כהן כנגד גלובס בנימוק כי העובדה כי בדיווח של העיתון על זכייתו בהליך הביניים הוזכרה לשון הרע שבאותה העת טרם נקבע כי היא מהווה לשון הרע למרות שעו"ד כהן סבר כי ניתן היה להשמיטה, איננה יכולה לעמוד לחובת גלובס, שהרי החלטת הביניים ציטטה אף היא את השמועה ופורסמה באתרי האינטרנט המשפטיים הפתוחים לעיון הציבור.

השופטת הדגישה כי הכתבה השנייה אינה חורגת מהגדרת "פרסום מותר" שבחוק. עתה הגיש עו"ד כהן ערעור על פסק דינה של השופטת ניב. לדבריו, הפרסום החוזר אינו נכון ואינו הוגן, ולא היה צורך באזכור חוזר של הדיבה לצורך הדיווח על החלטת ביניים. לטענת עו"ד כהן הפרסום החוזר הוא שימוש לרעה בכוח העיתונאי של גלובס בניסיון פסול לפגוע בו שוב מאחר שהעז לתבוע את העיתון.

לטענת עו"ד כהן שופטת השלום טעתה בקביעתה שניתנה ללא דיון של ממש כי הפרסום היה נכון והוגן, ובהתעלמותה מחובותיו של עיתונאי לנהוג באחריות עיתונאית, ובכך שחרגה מההלכה הפסוקה בדבר חובת הזהירות המיוחדת של מפרסם המדווח על הליכי משפט בהם הוא עצמו מעורב, ועוד יותר של מפרסם המדווח על תביעת לשון הרע קודמת נגדו, ובדבר חשיבות תום לבו של מי שמפרסם פרסום לשון הרע חוזר בעניין שבו הוא עצמו מעורב.

עו"ד כהן טוען כי בית משפט השלום שגה באורח יסודי עת קבע כי לגלובס עומדת חסינות מכוח החוק, וזאת ללא בחינה מהותית של טענותיו, ובהתעלם מכך שהעיתון נמנע מהבאת ראיות.

לדברי עו"ד כהן מצד אחד, עומד פרסום חוזר של לשון הרע חריפה מאין כמותה אשר לפיה ראש לשכת עורכי הדין קיבל שוחד כדי לסייע לשופטת להתקדם לבית המשפט המחוזי, לא פחות, ומצד שני מפרסמים ששבים ומפרסמים במכוון את לשון הרע תוך הפרה של כל חובות הזהירות שלהם. לדעתו המדובר בהתנהגות מעוולת קל וחומר כאשר היא נעשית בידי עיתונות מסחרית הפועלת לכוונת רווח.

אשר על כן מתבקש בית המשפט המחוזי להפוך את פסק דינו של בית משפט השלום, לקבוע כי הוכחה חבותו של גלובס ולהחזיר את הדיון לבית משפט השלום לשם קביעת הפיצוי ההולם ולחלופין לקבוע בעצמו את הפיצוי הנתבע בכתב התביעה.