משפחת ארד וחייל צד"ל עתרו לבג"צ בדרישה לפתוח בחקירה נגד דיראני

תמי, חן, דודו ויובל ארד - אשתו אחיו ובתו (בהתאמה) של הנווט הישראלי השבוי, סא"ל רון ארד, עתרו לבג"צ יחד עם חייל צד"ל מוסטפא עבאס, נגד היועץ המשפטי לממשלה, ראש אגף החקירות במשטרה ומוסטפא דיראני, בדרישה לפתוח בחקירה פלילית מקיפה נגד דיראני, בגין מעשי ההתעללות שביצע בארד ובעבאס.

בעתירה, שהוגשה על-ידי עורכי הדין אליעד שרגא, הילה ויצמן ודב קרנר, נטען כי "המעשים המזוויעים והאכזריים שביצע דיראני כנגד רון ארד, במהלך התקופה הארוכה בה החזיק בו, וכן מעשיו של דיראני כנגד עבאס, במהלך התקופה הארוכה בה החזיק בו, ובכלל זה עינויים קשים, התעללויות והטלת מומים בגופו של עבאס - רובם ככולם מהווים עבירות לפי חוק העונשין, באופן המחייב את חקירתו לאלתר של דיראני ואת העמדתו לדין".

מוסטפא דיב מרעי דיראני, אזרח לבנון מוסלמי-שיעי, היה ראש מנגנון הביטחון בארגון 'אמ"ל', ופרש ממנו בעקבות סכסוך עם נביה ברי (כיום יו"ר הפרלמנט הלבנוני), תוך שהוא לוקח איתו את ארד השבוי. דיראני טען בעבר, כי אנשי משמרות המהפכה האירניים חטפו את רון ארד, בזמן ששומריו של רון נטשו את עמדתם, כדי לברר מה קורה בכפרם (מיידון) שהותקף על-ידי צה"ל.

כידוע, במקביל לעתירה זו, מתנהלת בבית המשפט המחוזי בתל אביב גם תביעת פיצויים נזיקית שהגישה המשפחה נגד דיראני, בגין נזקי הנפש והגוף שגרם לכאורה לרון ארד.

נסיבות נפילתו בשבי וגלגולו של ארד

בעתירה מגוללים העותרים את נסיבות נפילתו בשבי של ארד והגלגולים שעבר מאז.

סגן-אלוף רון ארד נשבה ב-16 באוקטובר 86', לאחר שנטש את מטוס הפאנטום שלו באזור צידון, בשל תקלה טכנית. כיום מלאו 6182 ימים לנפילתו בשבי. על-פי הערכת מערכת הביטחון, רון ארד נפל בשבי המיליציה השיעית (אמ"ל) מייד לאחר נפילתו בשבי. מאוחר יותר הועבר לחיזבאללה ומשם לאירן.

בשנת 89' חטפה ישראל את השייח' עבד אל-כרים עובייד, ובשנת 94' חטפו חיילי סיירת מטכ"ל גם את מוסטפא דיראני, בתקווה כי השניים ימסרו מידע על גורלו של הנווט השבוי. ואולם, תקווה זו התבדתה, אך ישראל ממשיכה להחזיק בשניים כקלפי מיקוח עתידיים, למטרה של עסקת חילופין אפשרית, במידה ויתקבל מידע על ארד.

דיראני מוחזק בישראל כעציר מינהלי זה 9 שנים, על-פי צווים שהוצאו על-ידי שר הביטחון ואושרו על-ידי בית המשפט, ולאחרונה הוא מוחזק מכוח חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002, שנחקק אשתקד.

במהלך השנים, נטען בתביעה, נטל נביה ברי אחראיות על שבייתו של ארד, והצהיר כי "שערה משערות ראשו של רון ארד לא תיפול כל עוד הוא (ברי) בשלטון".

"במהלך החודשים הראשונים לנפילתו בשבי... הועבר ארד על-ידי דיראני פעמים רבות וטולטל בין מקומות מסתור שונים. בתקופה זו, איפשר דיראני לחוקרים סורים ורוסיים גישה ישירה לרון ארד, בכדי לחקור אותו, על כל המשתמע מקיום חקירות אכזריות אלה... בחקירות אלה, עונה רון ארד קשות על-ידי חוקריו, אשר מעבר לעובדה ששללו ממנו את צרכיו הקיומיים הבסיסיים, שללו הם ממנו את כבודו כאדם", נאמר בתביעה.

ב-3.4.87, חזר ברי לדמשק כשהוא מותיר את ארד בידי דיראני, שהמשיך לטלטל את ארד בין מקומות מסתור רבים, "כשרון היה כפות וכלוא בתוך תא המטען של מכוניתו, ללא מים ומזון במשך ימים רבים. גם בתקופה זו המשיך דיראני להתעלל, לתקוף ולהשפיל את ארד".

בספטמבר 87', כחלק ממשא-ומתן שניהלה ישראל עם אמ"ל, הועברו למשפחת ארד 2 תמונות ו-3 מכתבים מרון. אלה היו אותות החיים האחרונים שנתקבלו מרון עד היום.

באותה תקופה, פרש דיראני מאמ"ל והקים ארגון עצמאי בשם "ההתנגדות המאמינה", כאשר הוא "חוטף" את רון מארגון אמ"ל. בתביעה נטען, כי בשנת 88' מכר דיראני את רון ארד לאירנים, ככל הנראה לארגון "משמרות המהפכה", ומאז נעלמו עקבותיו של ארד.

חייל צד"ל: עוניתי על-ידי דיראני באותה דרך

מוסטפא צאלח עבאס, חייל צד"ל לשעבר המתגורר כיום בארץ, טוען כי בדומה לעינויים הקשים בהם עינה דיראני את ארד, במהלך התקופה בה החזיק בו, גם הוא הועבר ממקום מסתור אחד למשנהו, בתוך תא המטען של מכוניתו של דיראני, כשהוא כפות באזיקים כחיה ונחקר על-ידי דיראני עצמו ואנשיו.

לדברי עבאס, חלק מפעילותו בצבא לבנון החופשית היתה חשאית, ולצורך פעילות זאת ציידו אותו מפעיליו הישראלים [צד"ל עבד אז בשיתוף עם צה"ל; נ.ש.] בתעודת זהות מזויפת עם השם חוסיין מחמוד באזי וזאת כדי שיוכל לנוע בחופשיות מצפון לדרום לבנון.

בחודש יוני 1981, נסע עבאס לביירות בשליחות מפעיליו הישראליים, תוך שהוא מזדהה כחוסיין מחמוד באזי, בכדי לבצע את המשימה שהוטלה עליו. כשעבאס נפגש עם דיבה [אחד מיעדי הפעולה; נ.ש.] בביתה, בשכונת אל-קנטארי, זיהה את עבאס אחד מאנשי אמ"ל, האני חמוד, אשר הכיר את זהותו האמיתית, והזעיק את אנשי אמ"ל.

במהירות הגיעו מספר אנשים חמושים של אמ"ל (חלקם רעולי פנים) והאני חמוד אמר להם כי עבאס הוא "אחד מגדולי הסוכנים של סעאד חדאד" (מפקד צבא לבנון החופשית). למרות הכחשותיו של עבאס הוא הוכה, נקשר והוכנס לתא המטען מכונית וכך הובל למשרדי אמ"ל, בשכונת בורג' אל-ברג'נה בבירות.

עבאס טוען, כי העינויים שעבר כללו את הכאתו במשך שעות ארוכות, שימוש במתקני עינויים פרימיטיביים ואף שימוש במכות חשמל. לאחר מכן, נטען, העביר דיראני את עבאס לחקירה על-ידי המודיעין הסורי, לאחריה נשלח לכלא סורי, שם שהה כ-10 שנים תמימות, ללא משפט ומבלי שמישהו יידע דבר על גורלו.

כתוצאה מהעינויים הקשים שעבר, נגרמו לעבאס נזקים גופניים ונפשיים קשים ובלתי הפיכים: הוא הפך עקר, אצבעות רגליו נשברו ומרבית שיניו נעקרו. מדובר ב"עינויי תופת, שגרמו לעבאס כאבים שלא יתוארו, נכות לכל החיים וסיוטים; עינויים מזוויעים שהיו גורמים לכל אדם לאבד צלם אנוש, כאשר האחראי הישיר לעינויים אלו היה דיראני".

העבירות שדיראני עבר לכאורה

העותרים אף מציינים סעיפים רבים בחוק העונשין הישראלי, עליהם עבר לכאורה דיראני במעשיו, ובהם: חטיפה, חטיפה לשם כליאה, הסתרת חטוף, אחריות לחסר ישע, תקיפה והתעללות בחסר ישע, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, סיוע לאוייב במלחמה וכו'.

העותרים טוענים, כי מאחר ומדובר בעבירות מסוג "פשע", הרי שלפי חוק סדר הדין הפלילי, "המשטרה מחוייבת, מבלי שקיים לה שיקול דעת בעניין, לפתוח בחקירה כשנודע לה על ביצוע עבירה מסוג פשע".

אולם, מאחר ומדובר ב'עבירות חוץ' (שבוצעו בחו"ל), הרי שהחלטה על העמדה לדין בגין עבירות אלה, יכולה להתקבל רק על-ידי היועץ המשפטי לממשלה.

הפניות ליועמ"ש ולראש אגף החקירות לא נענו לגופן

עבאס טוען, כי במרס 2002 פנה ליועמ"ש ולשר הביטחון "וגולל בפניהם את מסכת ההתעללות והעינויים שעבר בידיו של האדם-חיה, דיראני. אולם, מכתב זה נותר ללא כל מענה".

ביום 10.11.03 פנה בשם העותרים, עו"ד אליעד שרגא, ליועמ"ש ולראש אגף החקירות, ניצב משה מזרחי, בדרישה דחופה לפתוח בחקירה נגד דיראני בגין עבירות אלה.

עוזרו של היועץ רובינשטיין שלח לעו"ד שרגא את העתק מכתבו של היועץ לפרקליט הצבאי הראשי, אלוף מנחם פינקלשטיין, בו "התבקש הפצ"ר ליתן את התייחסותו הדחופה לדרישת הח"מ לפתוח בחקירה כנגד דיראני". ממשרדו של ניצב מזרחי נמסר, כי "בשל היות הסוגיה יחודית ובעלת היבטים רחבים מעבר להתייחסות לתלונה כתלונה, נמתין להחלטתו של היועמ"ש".

"עד ליום הגשת עתירה זו, לא התקבלה כל תשובה עניינית ממשרדו של היועץ המשפטי לממשלה. אשר על כן, ולאור העובדה כי בימים אלה ממש עומדים להסתיים המגעים למימוש עסקת חילופי השבויים, עותרים העותרים לפתוח בחקירה כנגד דיראני ולהעמידו לדין. וזאת, קודם להשלמתה של עסקת חילופי השבויים, אשר יציאתה אל הפועל, מבלי שמוצה הדין עם רב הערבים דיראני, אשר נהג בשבוייו ביד שטנית, באכזריות וברשעות נוראיים בכל קנה מידה שהוא, עלולה להוציא לחופשי פושע עם דם על הידיים".

כן נטען, כי מהתצהיר שהגיש דיראני בתביעה האזרחית נגדו עולה, כי הוא מודה שהחזיק ברון ארד והיה בעל השליטה המוחלטת והבלעדית בו. לדברי עו"ד שרגא, לאור פסיקת בתי המשפט בעבר, הרי שהחלטה שלא להורות על פתיחה בחקירה היא חסרת סמכות ולוקה בחוסר סבירות קיצוני, דבר המחייב את התערבות בג"צ.

צילום: סא"ל רון ארד