ד"ר חיים בהרב, מרצה קליני בכיר בבית הספר לרפואת שיניים בתל אביב ובעל פרקטיקה פרטית, טוען כי עבודת הדוקטורט של עמיתו פרופ' רפאל פילו, שהתבססה כולה על יצירתו שלו ועל המצאתו, הוא קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה ואף קודם לדרגת פרופסור חבר.כמו-כן צורף לוועדת המחקר של בית הספר ועתה אף הציג את מועמדותו להנהלת בית הספר.
לדברי בהרב, הוא תכנן ויצר, תוך השקעת משאבים רבים, יצירה מקורית - בוכנה ליצירת לחץ במערכת האינסטרון. לדבריו, המכשיר נבנה בעקבות עבודת המסטר שלו בארה"ב ומומן כולו על ידיו. במכשיר יש חדשנות מיוחדת והתקדמות המצאתית ולטענתו אין ספק שהוא ראוי היה להירשם גם בפטנט.
בתביעתו שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד פרופ' פילו, מציין בהרב כי היצירה הייתה מאוחסנת במגירתו מאז יצר אותה, והוא עשה בה שימוש מעת לעת לשם הדרכת סטודנטים לרפואת שיניים, שהכינו בהנחייתו עבודות גמר לקבלת התואר שלהם.
היצירה נשמרה מכל משמר
לטענתו, הוא שמר על היצירה מכל משמר ואף חשב לרשום עליה פטנט. יום אחד, טוען התובע, נדהם לראות באקראי בעוברו במעבדת המחקר את פילו מבצע ניסוי ומשתמש ביצירה שלו שנלקחה ממגירתו ללא רשות. הוא דרש להפסיק את הניסוי וזה אכן הופסק.
הוא אומר כי השגת המכשיר שלו נעשתה באמצעים פסולים לחלוטין, כאשר הנתבע מפר את חובת האמון כלפיו, גוזל את רכושו ומנכס לעצמו את המכשיר - דבר המהווה גזל והסגת גבול במיטלטלין. לטענתו, הנתבע הציג את המכשיר בעבודת הדוקטורט שלו כיצירה והמצאה שלו, ניכס אותה לעצמו, ואף לא נתן לו כל קרדיט למרות שהבטיח לעשות זאת.
האמון אבד
לדברי התובע, הוא איבד את האמון בחבריו העובדים עמו ולא ידע את נפשו מרוב צער. הוא חש כי קרנו ירדה בעיני עמיתיו והמוטיבציה שלו להמשיך במחקר ובהישגים אקדמאיים ירדה לאפס.
בתביעה נאמר כי בעבודתו של הנתבע לתואר דוקטור לפילוסופיה, לא זו בלבד שלא צוטט השימוש המקורי שנעשה בבוכנה שהינה פרי יצירתו של התובע ולא הוזכר שמו, אלא גם ברשימת התודות שמו לא הופיע.
פגיעה במוניטין
בנוסף, תמונת הבוכנה אותה בנה התובע הוצגה במסגרת עבודה מבלי לציין את שמו מתחתיה כמקובל, ובפועל הנתבע עשה שימוש שלא כדין ביצירה עצמה, בתוצר המוגמר הסופי, וגם בשרטוטים של היצירה על פיהם תוכננה ונבנתה היצירה.
בהרב מאשים את פילו בהפרת זכותו החומרית והכלכלית ובנוסף בהפרת זכותו המוסרית באי-ציון שמו בצד יצירתו. לדברי התובע, לא זו בלבד שהנתבע עשה שימוש ביצירתו עצמה ללא רשותו אלא אף ביצע שינוי מסוים בבוכנה ללא הסכמתו. בנוסף מאשים התובע את הנתבע בפגיעה במוניטין שלו, בשמו הטוב, ובכבודו.
התובע מציין כי המכשיר שלו היכה הדים באקדמיה ובקרב הסטודנטים והמתמחים וכי היה לו פוטנציאל כלכלי גדול. אולם הנתבע גזל ממנו את רכושו ואת יצירתו לצרכי קידום הקריירה האישית שלו ומעמדו אקדמי, שגם רווח בצדו הן פרסומי והן כלכלי.
הקש ששבר
בהרב מציין כי חש ש"גנבו לו את ההצגה" והורידו את הכתר מעל לראשו. לדבריו, מאז המקרה איבד את שמחת החיים והוא עושה את עבודתו כמו "טייס אוטומטי". בנוסף, הזלזול בתשובת האוניברסיטה המתנשאת והמזלזלת הגדיש את הסאה והיה הקש ששבר את גב הגמל.
התובע מציין כי נפגע עד עמקי נשמתו ועל כן החליט להגיש תביעה כנגד הנתבע בגין העוול הגדול, עוגמת הנפש, והנזקים הגדולים שנגרמו לו ולמוניטין שלו לרבות פגיעה בקידומו ובקריירה שלו, בקידום יצירתו, בסיכול האפשרות לרשום פטנט על המצאתו ובהפחתת המוטיבציה בה הצטיין בעבר לפני הפגיעה האמורה.
בית המשפט מתבקש להוציא צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע לעשות שימוש במכשיר שפותח על-ידי התובע ואשר לטענתו נגזל ממנו לרבות בתכנים המועתקים ממנו, צו מניעה האוסר עליו לעשות שימוש בסוד המסחרי שלו, צו עשה המורה לו להחזיר את הגזלה, צו המחייב את הנתבע לציין את שמו של התובע כיוצר המכשיר וזאת בפרסומיו ובהרצאותיו.
בנוסף מתבקש בית המשפט לחייב את הנתבע לפצות את התובע מטעמי אגרה בסכום של 400,000 שקלים בגין הפרת זכות יוצרים, פגיעה בזכותו המוסרית, התעשרות שלא כדין הסגת גבול במיטלטלין, הפרת סוד מסחרי, גניבת עין, פגיעה בשם הטוב, במוניטין, בכבוד וגרימת סבל ועוגמת נפש.
טרם הוגש כתב הגנה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה