משה זר בתביעת דיבה נגד מעריב: השמיצו את יושבי חוות גלעד

משה זר, סוחר קרקעות ידוע ביהודה ושומרון ומי שהקים את חוות גלעד בין קדומים ליצהר, לזכר בנו גלעד שנרצח בפיגוע ירי במקום, הגיש (יום ד', 12.11.03) תביעת דיבה נגד העיתון מעריב, עורכו אמנון דנקנר, המו"ל איציק לינק ו-4 כתבים בעיתון: חנן שלאין, עמי בן-דוד, מנחם רהט ושמואל מיטלמן.

התביעה הוגשה לבית משפט השלום בתל אביב גם בשמם של איתי זר, בנו של משה, ודניאלה וייס, ראש המועצה האזורית קדומים, המיוצגים כולם על-ידי עורכת הדין בשמת פרי-שמחיוף.

מעריב: המתנחלים "מחכים לחיילים עם שמן רותח"

עניינה של התביעה הוא כתבה שהתפרסמה בעיתון 'מעריב', ב-11.6.03, תחת כותרת ענק: "מחכים לחיילים עם שמן רותח", כאשר הכוונה ליושבי המאחז חוות גלעד, הממתינים כביכול לשוטרים והחיילים הבאים לפנותם.

המאבק על פינוי חוות גלעד היה קשה, ונפצעו בו עשרות מתנחלים שהוכו בידי שוטרי יס"מ, כמו גם כמה שוטרים שנאבקו במתנחלים. הפינוי לווה בסערה פוליטית וציבורית.

"חוות גלעד", מציינים התובעים, "הינה חווה חקלאית, אשר הוקמה בכאב רב על-ידי בני משפחת זר, כאנדרטה למען הנצחת זכרו של גלעד הי"ד [שהיה קצין הביטחון של המועצה האזורית שומרון; נ.ש.]... ראוי להדגיש, כי לאור הנסיבות המתוארות, חוות גלעד הנה בעלת ערך רגשי ביותר לבני משפחת זר".

הכתבה עוררה בזמנו הדים רבים וזעם בקרב המתנחלים, ואף הביאה את מועצת יש"ע לקרוא להחרמת העיתון מעריב (צעד ממנו חזרה כעבור זמן מה, לאחר הבנה עם עורכי העיתון; נ.ש.). משה זר אף הגיש בזמנו תלונה במשטרה נגד העיתון ונגד דובר המשטרה, בגין פרסום הכתבה [ראו קישור].

בכותרת המשנה של הכתבה נאמר, בין היתר, כי "על-פי מידע מודיעיני שהגיע למשטרה, המתנחלים בחוות גלעד מצויידים במיכלי שמן, חומרי הדברה, רימוני עשן והלם... כבר פיזרו דוקרנים".

מעריב: מקור הידיעה הוא מידע מודיעיני משטרתי;
התובעים: המשטרה מכחישה

בגוף הכתבה נאמר: "למעריב נודע, כי לידי המשטרה הגיע מידע מודיעיני, לפיו אותם אנשים שהגיעו כדי למנוע את פינוי 'חוות גלעד', הכינו 'קבלת פנים חמה' לשוטרים ולחיילים. על-פי המידע המודיעיני, הכינו המתנחלים מיכלי שמן רותח, חומרי הדברה ורימוני עשן והלם. על צירי הגישה למאחז הם פיזרו דוקרנים כדי לעכב את רכבי המשטרה והצבא...".

"חוות גלעד", נאמר בהמשך, "נחשבת לסמל של המאחזים הלא-חוקיים, ומי שמנצח על מאות האנשים שהגיעו למקום, הם דניאלה וייס, ראש מועצת קדומים, ואחיה איתי זר שמתגורר במקום. אחיהם של השניים, גלעד זר, נרצח במקום בידי פלשתינים. הן וייס והן זר הקפידו אתמול לשדר לחבריהם מסר ברור: "לא נאפשר פינוי בקלות, אבל מצד שני גם לא ננהג באלימות כלפי כוחות הביטחון".

התובעים טוענים, כי "המפורט בכתבה הינו שקר מוחלט, ומהווה לשון הרע... גם בהיותו דבר שפרסומו עלול לפגוע בתובעים, בעסקיהם ובמשלח ידם, או להשפילם ולעשותם מטרה לשנאה בעיני הבריאות". הדברים בכתבה, נטען עוד, "השמיצו את התובעים ולמעשה נועדו בכדי ליצור רושם רע ודעה ציבורית שלילית על תושבי חוות גלעד ועל המתנחלים בכלל, כמו גם על העומדים בראש חוות גלעד בפרט".

"בפועל, מאחר שעיתון מעריב הינו בעל תפוצה ענפה, הדי הכתבה נשמעו היטב והשפיעו לרעה על דעת כלל הציבור כלפי התובעים בפרט וכן כלפי המתנחלים בכלל, כמו גם על אישי ציבור אשר נדרשו לעניין חוות גלעד, במועדים הסמוכים לפרסום הכתבה".

התובעים: מעריב סירב להתנצל, למרות בקשתנו

התובעים טוענים עוד, כי הם פנו ליועצים המשפטיים של העיתון, בדרישה לפרסם התנצלות ולפצותם, אולם עו"ד בלייך מהלשכה המשפטית בעיתון, ניסה בתשובתו "להציג את הכתבה באור שונה לחלוטין ולייפות את הדברים שנרשמו, תוך מתן פרשנות סובייקטיבית לדברי הכתבה".

למחרת פרסום הכתבה, פרסם מעריב הבהרה, לפיה המקור לידיעה הנידונה הוא "במידע שהיה למשטרה והגיע לידיעת כתב מעריב". ואולם, טוענים התובעים, "הטענה האמורה, מוכחשת על-ידי המשטרה מכל וכל".

התובעים מציינים, כי "אם לא די בלעז שמוציאה הכתבה על התובעים, ללא כל בסיס עובדתי, הרי שנראה כי הכתבה הוצאה ללא כל בדיקה עובדתית מקדמית, וזאת אף לגבי עובדות בסיסיות, בכל הנוגע לקשרי המשפחה שבין דניאלה וייס לבין איתי זר. האזכור העובדתי המוטעה, בדבר הקרבה המשפחתית בין השניים, מעיד כאלף עדים על אי-מהימנות הכתבה ועל היעדר הבדיקה והבירור המינימלי הצריך בטרם ביצוע הפרסום".

לפיכך, דורשים התובעים מבית המשפט לפסוק להם פיצוי בסך 300,000 ש"ח כל אחד, שמטעמי אגרה הועמד על 200,000 ש"ח לכל אחד.