הממונה על השכר מערער על דחיית עמדתו

הממונה על השכר במשרד האוצר סבור כי הסכמה בדבר הצמדת שכר לסקטור אחר אין משמעותה העלאת שכר אוטומטית לסקטור המוצמד, כל אימת שנחתם עם הסקטור האחר הסכם בדבר תוספות שכר. עוד סבורה המדינה, כי יישום מנגנון ההצמדה מקום בו נחתם הסכם כאמור, מצריך חתימה על הסכם קיבוצי המעגן את אופן יישום ההצמדה אשר במסגרתו מבוצע יישום והתאמה, ככל שהדבר נדרש, והכולל בתוכו את התמורה כנגדה ניתנה תוספת השכר לסקטור האחר - מיצוי תביעות ושקט תעשייתי לתקופה שנקבעה בהסכם עם הסקטור האחר.

לדברי הממונה, אם לא כן, תוצאת ההצמדה תהיה שהסקטור המוצמד ייהנה מתוספות השכר שהשיג הסקטור האחר בתנאים מיטיבים מאלה שנקבעו בהסכם נשוא ההצמדה. בכך אף יופר לחלוטין האיזון העדין שמשפט העבודה הקיבוצי יוצר בין הכלים שברשות ארגון העובדים לבין הכלים שבידי המעסיק, באופן שהארגון משיג הסכם שכר תקופתי, אך יכול לשמר כל העת סכסוכים קיבוציים באופן שלעולם לא ייהנה המעסיק משקט תעשייתי בענייני שכר אף לא לתקופת זמן מוגבלת.

עמדתו זו של הממונה על השכר הועלתה במסגרת ערעורו על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בעניינם של עובדי החברה למתנ"סים. הממונה מבקש מבית הדין הארצי לבטל את פסק הדין ולקבוע כי תנאי להחלת ההטבות הכספיות שסוכמו במסגרת הסכם המסגרת הכללי במשק שנחתם בינואר 2011 בין המדינה לבין המעסיקים במגזר הציבורי ובין ההסתדרות, על עובדי החברה למתנ"סים, הינו כריתת הסכם הצטרפות ספציפי הכולל סעיף מיצוי תביעות ושקט תעשייתי.

בית הדין האזורי קיבל את עמדת הארגון היציג של החברה למתנ"סים וקבע כי מכוח חוקת העבודה אכן זכאים העובדים להטבות כספיות שסוכמו במסגרת הסכם המסגרת בלי צורך בחתימה על הסכם קיבוצי נוסף ולא חלים על הצדדים ליחסי העבודה סעיפי "מיצוי התביעות" ו"השקט התעשייתי".

עיקר הנמקתו של בית הדין האזורי נעוצה בכך שמשעה שעסקינן בתנאי שכר שניתנו בהסכם המסגרת לעובדי המדינה, הרי שאין מדובר בתנאי שכר חורגים, כאלה המביאים לפריצת מסגרות השכר, ולכן לא היה הממונה על השכר מוסמך למנוע את הענקתם ואין הצדדים צריכים את אישורו להחלתם.

הממונה על השכר סבור כי יש לדחות את עמדת הארגון היציג של החברה למתנ"סים מכמה טעמים. הטעם הראשון נוגע לכך שהדרישה העומדת בבסיס עמדת הארגון היציג של חובת עידכון אוטומטית ובלתי מותנית של שכר העובדים בדירוג המנהלי והמפעלי כל אימת שהסקטורים הצמודים להם זוכים לתוספת שכר, שומטת את הקרקע תחת יסודות בסיסיים של משפט העבודה הקיבוצי ויש בה כדי להוביל למצב שהעובדים הזכאים לכאורה להצמדה יהיו במצב משופר ביחס לסקטור אליו הם טוענים להצמדה.

שנית, יש בכך כדי לעקר מתוכן את דרישת מיצוי התביעות והשקט התעשייתי ולמעשה הארגון היציג לעולם יוכל לדרוש עוד ועוד תוספות והטבות שכר ולעולם יוכל לנקוט בצעדים ארגוניים. שלישית, יש במתן התוספות מכוח הוראת ההצמדה בחוקת העבודה ללא קבלת מיצוי תביעות ושקט תעשייתי בתמורה משום חריגה מהנהוג במדינה ועל כן יש לראותה כחריגת שכר בטלה.

לדברי הממונה על השכר, דרישתו של הארגון היציג שקיבלה גיבוי בפסיקת בית הדין האזורי להחלה סלקטיבית של ההצמדה - היינו, מתן "אוטומטי" של תוספות השכר מכוח הסכם המסגרת מחד-גיסא ומאידך-גיסא ללא התחייבות מצדו למיצוי תביעות ושקט תעשייתי - הינה משוללת כל בסיס ובית הדין היה צריך לדחותה מטעם זה בלבד.

לעמדת הממונה, הוראת ההצמדה אינה מוחלת באופן אוטומטי. בנוסף, יישום מנגנון ההצמדה דורש חתימה על הסכם קיבוצי במסגרתו יעוגן מתן של מיצוי תביעות ושקט תעשייתי לתקופה שנקבעה עם הסקטור האחר, שאם לא כן יימצא הסקטור המוצמד ביתרון ברור על פני הסקטור האחר תוך שהוא נהנה מכל העולמות ועם כך אין להסכים.

אשר על כן מתבקש בית הדין הארצי לקבל את ערעור הממונה על השכר, לבטל את פסק דינו של בית הדין האזורי ולקבוע כי תנאי להחלת ההטבות הכספיות שסוכמו במסגרת הסכם המסגרת הכללי במשק שנחתם בינואר 2011 על עובדי החברה למתנ"סים הינו כריתת הסכם הצטרפות ספציפי הכולל סעיף מיצוי תביעות.

לחלופין מבקש הממונה להצהיר כי קבלת הטבות כספיות אלו טומנת בחובה התחייבות נגדית של העובדים למיצוי תביעות, שכן תקופת השקט התעשייתי הסתיימה זה מכבר בגין תקופת הסכם המסגרת.