40% מהדיונים הנקבעים ביומני בתי המשפט נדחים. תופעת הדחיות קיימת לאורכה ולרוחבה של מערכת המשפט. כך מוצא מחקר של הנהלת בתי המשפט.
אחד הצדדים או שניהם מגישים בקשות לדחיית מועדים ביותר ממחצית הדיונים האזרחיים והפליליים, רובן נענות בחיוב וכך נוצרת תופעת הדחיות הנרחבת. הרוב המכריע של הדחיות הוא בשלב קדם-המשפט בהליכים אזרחיים ובשלב ההקראה בהליכים פליליים, ולא בשלב ההוכחות.
בהליכים אזרחיים (לרבות בבתי הדין לעבודה) ובהליכים
מניהליים, מרבית דחיות הדיונים הן דחיות מבעוד מועד (36% מהדיונים הקבועים נדחים מבעוד מועד, ו-8% 8% נדחים במועד הדיון). בהליכים פליליים ובהליכי תעבורה, הרוב המוחלט של דחיות הדיונים הן במועד הדיון (31% מהדיונים נדחים במועד הדיון ו-5% בלבד מבעוד מועד).
71% מכלל בקשות הדחייה מתקבלות על-ידי בית המשפט. מבין בקשות הדחייה, 24% הן מפאת נסיבות אישיות או שיקולי נוחות של בעלי הדין, באי-כוחם או העדים, כדוגמת עומס עבודה, אירועים משפחתיים, או הימצאות בחו"ל. 23% מהבקשות נובעות מכך שטרם הסתיימו ההליכים המקדמיים בתיק (כגון גילויי מסמכים או איסוף החומר) או טרם הוגשו מסמכים שהיה על הצדדים להגיש בתיק (כגון תצהירים או חוות דעת).
עילות נפוצות נוספות הן מפאת קיומו של דיון מקביל לאחד מבאי הכוח (18%), מפאת נסיבות מיוחדות כגון מילואים, חופשת לידה או סיבות רפואיות של הצדדים, באי הכוח או העדים (13%), או משום שמתקיימים הליכי מו"מ להסדר בין הצדדים (11%).
עוד נמצא, כי דיון הנדחה מבעוד מועד מוסיף בממוצע שלושה
חודשים למשך ההליך המשפטי, בכל סוגי ההליכים; דחיית הדיון במועדו מוסיפה ארבעה חודשים למשך ההליך האזרחי. כמו-כן, נמצאה השפעה מובהקת של דחיות הדיונים על הזמן השיפוטי המושקע בניהול התיק. בכלל מערכת המשפט, שופט מטפל בארבע בקשות לדחיית דיון בממוצע ביום, והזמן השיפוטי המוקדש לטיפול בבקשות הדחייה שווה ערך לזמן המגולם ביותר מתשעה תקני שופטים.
עורכות המחקר, ד"ר קרן וינשל-מרגל ועו"ד יפעת טרבולוס, מצאו, כי נוהל הדחיות שקבעה הנשיאה דאז, דורית ביניש, אינו מיושם. "בשנה שלאחר כניסתו לתוקף של הנוהל ב-1.3.10, הייתה ירידה מסוימת בהיקף הדחיות מבעוד מועד בהליכים אזרחיים, אולם מגמת שינוי קלה זו פגה מאז, והיקף התופעה ופיזורה חזרו לקדמותם", נאמר במחקר.
המחקר כולל גם מספר המלצות:
* שימוש קפדני בנוהל הדחיות שקבעה ביניש.
* להיעזר באמצעים מחשוביים ובמזכירויות בתי המשפט כמסננת ראשונית, כך שהשופטים יקבלו לטיפולם רק בקשות לדחייה
המוגשות בטפסים המתאימים ובצירוף כל המסמכים הנדרשים.
* לקבוע יעדי הפחתה דינאמיים שיקחו בחשבון את עילות הבקשה השונות.
* לשקול שימוש בכלי של פסיקת הוצאות משפט הן לצדדים והן לטובת אוצר המדינה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה