האם אנחנו נרקיסיסטים?

שיעור גילויי האגואיזם והנרקיסיזם נמצא בעלייה בשנים האחרונות, בעוד ששיעור האמפתיה בירידה. ולמרות זאת, היכולת לשים עצמנו בנעליהם של אחרים חשובה ביותר לדו-קיום שלנו.

צוות חוקרים מהמוסד לקוגניטיביות אנושית ולמדעי המוח ע"ש מקס פלנק גילה כי התחושות שלנו עצמנו יכולות לעוות את היכולת שלנו לאמפתיה. האגוצנטריות, המונעת מהרגש, מזוהה ומתוקנת על-ידי המוח. אך כשאזור במוח הקרוי supramarginal gyru אינו מתפקד כראוי, או כשעליו לבצע החלטות מהירות במיוחד, האמפתיה שלנו מוגבלת בצורה חמורה.

כאשר אנו מבצעים הערכה לעולם סביבנו ולבני האדם שבו, אנו משתמשים בעצמנו כקנה מידה וכקריטריון להערכה, ונוטים להקרין את המצב הרגשי שלנו על אחרים. למרות שמחקרים קוגניטיביים חקרו כבר את התופעה, עדיין לא ידוע דבר על הדרך בה פועל המוח ברמה הרגשית.

ההנחה הייתה שהמצב הרגשי שלנו יכול לעוות את הבנתנו לגבי רגשותיהם של אחרים. במיוחד של אלו ששונים מאוד מאיתנו. אך אגוצנטריות רגשית זו לא נמדדה עד כה.

וזה בדיוק מה שניסו לעשות החוקרים שביצעו מספר גדול ומורכב של ניסויים וגילו את האזור במוח האחראי לתפקוד זה, המסייע לנו להבחין בין המצב הרגשי שלנו לבין זה של אנשים אחרים. האזור נקרא supramarginal gyrus, עווית של הקליפה המוחית, הממוקמת בערך בצומת של האונות הטמפורלית, הפריאטלית והפרונטלית.

בידיים ובראש

בזמן שמשתתף אחד לדוגמה, יכול היה לראות תמונה של רימות ולהרגיש הפרשה רירית בידו, משתתף שני ראה תמונה של גור כלבים והרגיש פרווה רכה ונעימה על העור. חשוב היה לשלב את שני הגירויים משום שללא חוש המישוש המשתתפים היו מבצעים הערכה לסיטואציה רק ב"ראשם" ללא תחושה כלשהי. חשוב לציין כי המשתתפים יכלו לראות את התמונה אליה נחשף השותף שלהם באותו זמן.

לאחר מכן, התבקשו שני המשתתפים להעריך את הרגשות שלהם עצמם ואת אלו של השותפים שלהם. כל עוד שני השותפים נחשפו לאותו גירוי חיובי או שלילי, קל היה להם להעריך את הרגשות של האחר. המשתתפים שהתעמתו עם גירוי שלילי יכלו בקלות לדמיין, לדוגמה, עד כמה לא נעימים היו המראה והתחושה של עכביש לשותף שלהם.

ההבדלים התעוררו רק במהלך הניסוי בו אחד מהמשתתפים הגיב לגירוי חיובי בעוד שהשני לגירוי לא נעים. היכולת שלהם לאמפתיה לפתע הידרדרה. במילים אחרות, הרגשות של המשתתפים עצמם עיוותו את הערכתם לתחושות של האחר.

המשתתפים שהרגישו טוב העריכו את החוויה השלילית של עמיתיהם כפחות חמורה ממה שהייתה למעשה. לעומת זאת, אלו שעברו חוויה לא נעימה העריכו את החוויה הנעימה של חבריהם כחיובית פחות.

עד כה, המודלים החברתיים של המוח ומערכת העצבים הניחו כי אנו משתמשים ברגשות שלנו לצורך אמפתיה, אך מסתבר שהדבר נכון רק אם אנחנו במצב נייטרלי או באותו מצב כמו עמיתינו - אחרת, המוח מתקן את התחושות הללו.