בג"צ דחה הבוקר (ד', 12.11.03) את עתירתו של טהא רמאדן ראתב דיוק, פעיל ג'יהאד איסלמי תושב חברון, נגד "צו תיחום מגורים" שניתן נגדו על-ידי מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, תא"ל גדי אייזנקוט. משמעותו של הצו היא, למעשה, גירושו של דיוק לרצועת עזה.
דיוק, שריצה בעבר עונש של 12 שנות מאסר בשל פעילות טרור, נעצר באפריל 2002 במעצר מינהלי למשך כשנה וחצי בשל מסוכנותו.
ב-13 באוקטובר, לקראת סיום מעצרו המינהלי של דיוק, החליט מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית על "תיחום מקום מגוריו" של העותר לרצועת עזה, למשך שנתיים. דיוק ערער על ההחלטה בפני ועדת הערעורים הצבאית, ולאחר שהערעור נדחה, פנה בעתירה לבג"צ.
בעתירה, שהוגשה על-ידי עו"ד תמים יונס, טען דיוק כי "צו תיחום המגורים" מנוגד לסעיף 49 לאמנת ז'נבה הרביעית, האוסרת גירוש משטח כבוש. דיוק אף טען, כי הוא עלול למצוא עצמו בעזה בהיעדר תנאי מחייה מינימליים, ללא קורת גג וללא מזון.
הטענה המעניינת ביותר שהעלה דיוק היא, כי ניתן להשיג את מטרת הצו על-ידי אמצעי פוגעני פחות מגירוש לרצועת עזה. אמצעי זה, לדברי דיוק, הוא המשך המעצר המינהלי בו הוא נתון.
מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית טען, באמצעות סגן פרקליטת המדינה, עו"ד אבי ליכט, כי מעצרו של דיוק התבסס על מידע מודיעיני מהתקופה האחרונה, אשר קושר את העותר לפעילות טרור עדכנית. כמו כן נטען בתגובה לעתירה, כי ההחלטה שלא להאריך את מעצרו המינהלי של דיוק ולבחור בחלופה של תיחום מקום המגורים, התבססה על אופי פעילותו של דיוק ועל קשריו עם המקומיים באזור חברון.
בהחלטה לדחות את העתירה, דחו השופטים תאודור אור, מרים נאור ואסתר חיות, את הטענה כי גירושו של דיוק לעזה אסור לפי אמנת ז'נבה:
"הצעד של תיחום מקום מגורים", קבע השופט תאודור אור, "נושא עימו באופן טבעי, קשיים לאדם שנגדו הוא ננקט. עם זאת, המדובר בצעד שהוא מותר, על-פי הוראותיו של סעיף 78 לאמנת ז'נבה הרביעית, בנסיבות בהן קיימות ראיות מינהליות ברורות לכך שאם לא יתוחם מקום המגורים, תשקף סכנה ממשית לביטחון האזור".
"ההחלטה בעניינו של העותר, התבססה על מידע מודיעיני עדכני אשר לפיו שחרורו של העותר באזור יהודה ושומרון, עשוי לגרום לסכנה ממשית לשלום הציבור".
אור דחה גם את הטענה, לפיה דיוק צפוי להישאר ללא אמצעי מחיה לאחר גירושו לעזה, וציין כי "אשר לתנאי המחייה של העותר בעזה, הצהיר בא-כוח המשיבים במהלך הדיון בפנינו, כי הם מתחייבים לשמור על זכויותיו בהתאם להוראות האמנות הבינלאומיות וכי עם ביצועו של הצו יקבל העותר סכום כסף התחלתי אשר יסייע לו בהתאקלמות באיזור.
עוד ציין בא-כוח המשיבים, כי במידה ותהיינה לעותר טענות קונקרטיות בדבר תנאי המחייה שלו, הן תידונה בעתיד, בשעה שתהיינה רלוונטיות, על-ידי הגורמים המוסמכים. בנסיבות אלה, לא מצאתי עילה להתערבותנו גם בטענותיו של העותר לגבי הקשיים הצפויים לו עם תיחום מגוריו באזור עזה".
ולבסוף, דחה אור גם את בקשתו של דיוק להישאר במעצר מינהלי כאמצעי חלופי לגירושו לעזה:
"החלטתו של המפקד הצבאי לתחום את מגורי העותר, במקום להמשיך את מעצרו, התבססה על מידע מודיעיני עדכני שהיה בפניו אשר לפיו המשך שהייתו של העותר במעצר מנהלי עשויה לגרום לסכנה גדולה יותר לביטחון הציבור, בהשוואה לחלופה של תיחום המגורים. בנסיבות אלה, שיקולי ביטחון הציבור מצדיקים את העדפת תיחום המגורים על-פני המעצר המינהלי", סיכם אור.
בג"צ 9535/03 טהא רמאדן ראתב דיוק נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית ואח'
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה