אתי ברדוגו מערערת על פסק דינו של ביה"ד

אתי ברדוגו טוענת כי בית הדין האזורי לעבודה בירושלים לא היה מוסמך לקבוע כי הסדר תשלום הכוננות ברשות השידור מהווה חריגת שכר ובכך להחליף את הממונה על השכר ולקבוע דברים שהיו אמורים להיקבע בהליך השימוע שיזם הממונה לרשות השידור.

ברדוגו - מנהלת מחלקת מטבע חוץ ברשות השידור מזה 18 שנים - ערערה לבית הדין הארצי לעבודה על פסק דינו של בית הדין האזורי, אשר חרף קביעתו לפיה היא הופלתה לעומת מנהלים נוספים במטה רשות השידור, לא העניק לה את הסעד הכספי שהתבקש על ידה. זאת בשל קביעתו כי התנאים שביקשה כי יוחלו עליה - מתן שלוש שעות כוננות יומיות במקום שעתיים יומיות החל ממשכורת אפריל 2009 ותשלום הפרשי החזר הוצאות טלפון ביתי בסך 87,000 שקל - מהווים חריגת שכר אסורה.

לדברי ברדוגו, בית הדין האזורי טעה בקביעתו לפיה הסדר הכוננות ברשות השידור מהווה חריגת שכר. לטענתה מדובר במקרה ייחודי, בו הממונה על השכר יזם הליך שימוע לרשות השידור ובמהלכו ביקש להכריז על הסדר תשלום הכוננות כעל הסדר חריג. רשות השידור התנגדה לקביעה זו, אולם בטרם הוכרעה הסוגיה על-ידי הממונה על השכר, נכנסה הרשות להליך של רפורמה ונחתמו הסכמים שהסדירו את סוגיית שעות הכוננות בדרך אחרת.

בפועל, מציינת ברדוגו, נמנע הממונה על השכר מלהכריע כי מדובר בחריגת שכר ובית הדין האזורי לא היה מוסמך לקבוע שמדובר בחריגת שכר, והגוף המוסמך להחליט הוא הממונה על השכר ולא אחר, והוא המוסמך להורות לרשות להפסיק את "חריגת השכר".

לדברי ברדוגו, משמעות פסק הדין היא שהרשות ממשיכה לפעול ותמשיך לפעול כפי שבא לה, אך אם העובד יפנה לבית הדין לעבודה יסתתרו הרשות והממונה מאחורי "חריגת שכר" בעוד שבפועל אין הכרעה האם המדובר בחריגת שכר.

ברדוגו טוענת כי בית הדין האזורי טעה בקביעתו, כי בנסיבות העניין אין לחייב את הרשות לשלם לה תוספת שעת כוננות ותוספת החזר הוצאות טלפון ביתי. ברדוגו מבקשת עוד לחייב את הרשות בהוצאותיה המשפטיות מאחר שהוכיחה כי הופלתה לרעה אל מול עובדים אחרים בדירוג ובתפקיד מקבילים. לדבריה, למעשה תביעתה נדחתה על בסיס נימוקים משפטיים של "חריגת שכר" ולא מכיוון שלא מדובר באפליה בוטה שלה, ולפיכך היה מקום לחיוב הרשות בהוצאותיה גם במקרה בו לא הוענק לה הסעד המשפטי.