פס"ד: אין תוקף להתחייבות עובד לשיפוי מעסיק

"יש להוקיע את המנהג שבו נוהגים המעבידים בעת קבלת עובדים לעבודה להחתים אותם על מסמך שבו מתחייב העובד לשפות את המעביד בגין נזקים שייגרמו למעביד, ואין נפקא מינה האם הוחתם בתחילת עבודתו או במהלכה מאחר שהעובד תמיד נמצא בעמדת נחיתות מול מעבידו וכאשר הלה מגיש לו מסמך התחייבות לשיפויו אין לעובד ברירה אלא לחתום עליו מאחר שהוא ממשיך לעבוד." כך קובע ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב.

לדברי ביה"ד, במסמך התחייבות לשיפוי פוגע המעביד בקניינו של העובד ומאלץ את העובד לפגוע בממונו, ואין צורך כלל להוכיח כפייה, אילוץ או עושק על-מנת לקבוע כי מסמך ההתחייבות חסר תוקף.

עוד סבור ביה"ד כי עובד המשתכר אלפי שקלים בודדים בחודש אינו אמור לפצות את המעביד בעשרות אלפי שקלים או במאות שקלים. לדעת ביה"ד, מסמך ההתחייבות הינו חוזה אחיד מאחר שהוא מועבר לכלל העובדים ועל כן תנאי השיפוי הינו תנאי מקפח ודינו להתבטל או לפחות על המעביד להביא את המסמך לאישור ביה"ד לחוזים אחידים שאם לא כן אין למסמך כל נפקות משפטית.

ביה"ד סבור כי למעביד עומדת הזכות לפטר עובד שאינו מבצע עבודתו או מבצע אותה ברשלנות אולם אל לו לביה"ד לתת ידו לתביעות כנגד עובדים המבצעים עבודתם בנאמנות.

ביה"ד נדרש לסוגיה זו בעניינה של מורן קירש שהועסקה כסוכנת נסיעות אצל חברת כנפי משק תור ופוטרה מעבודתה. ביה"ד נתבקש להכריע בשאלה האם במקרה בו סוכנת נסיעות ביצעה הזמנה עבור לקוח והשיקים של הלקוח חוללו האם עליה לשאת בעלויות הנזק שנגרם לסוכנות?

במקרה הנדון, טענה החברה טענה כי העובדת פוטרה עקב הפרה חמורה של נהלי עבודה בכך שקיבלה שיקים מלקוחות פרטיים ללא הרשאה ושלחה ידה בכספי לקוחות באמצעות כרטיסי אשראי אשר היו במערכת.

מאידך טענה העובדת כי פיטוריה בשל תרגיל עוקץ שנעשה על-ידי אחד מלקוחות החברה נעשו שלא כדין וכי החברה הפלתה בין עובדיה מאחר שרק ממנה דרשה לשלם מכיסה את הנזקים כתוצאה מתרגיל העוקץ האמור.

במסגרת פסק הדין בתביעותיהם ההדדיות של העובדת והחברה התייחס ביה"ד לנפקות חתימתה של העובדת על מסמך ההתחייבות להחזר כספי בגין הפרת התחייבויותיה כלפי החברה ובנוסף לפיטוריה ולשלילת דמי הודעה מוקדמת. לדעת ביה"ד על-מנת לקבוע כי למסמך האמור אין נפקות משפטית אין צורך להוכיח כפיה, אילוץ או עושק של העובד לחתימה על המסמך ואף אין צורך בהודעת ביטול.

בפסה"ד נאמר כי לא יעלה על הדעת כי מעביד יחליט על דעת עצמו כי קיים חוב ויקזז משכרו של העובד. חוב, קובע ביה"ד חייב להיות קצוב ומוסכם על הצדדים והחוב הנטען במקרה הנדון אינו קצוב ואינו מוסכם על-ידי העובדת ולכן הוא אינו נחשב כלל כחוב.

ביה"ד השתכנע כי במקרה הנדון הוכח על-ידי העובדת כי המעשים שיוחסו לה אין בהם ממש ועל אין עסקינן בהפרת משמעת, קל וחומר הפרת משמעת חמורה אשר יש בה כדי להשליך על תשלום פיצויי הפיטורים.

ביה"ד קבע כי מדובר היה בעובדת מוערכת אשר פוטרה רק בשל סירובה לשאת ב-50% מהנזקים שנטענו על-ידי החברה, ולו הייתה עושה כן הייתה נשארת בעבודתה. ביה"ד דחה את תביעתה הנגדית של החברה ומאידך נעתר לתביעתה של העובדת ופסק לה תשלום של כ-101,000 ₪ בגין פיצויי פיטורים, פיטורים שלא כדין והפרשי שכר ובנוסף החזר הוצאות משפט בסך של 22,000 ₪.

ואולם חברת כנפי משק תור ערערה לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים על פסה"ד. בערעור נטען כי העובדת חתמה מרצונה החופשי על מסמך ההתחייבות ותוכנו היה ידוע לה היטב, ואם אומנם היה מדובר באילוצה לחתום על המסמך היה עליה לתת לחברה הודעה על ביטול התחייבותה תוך זמן סביר.

לדברי החברה היא הוכיחה כי העובדת הפרה את הנהלים בכך שמכרה שני כרטיסי טיסה ללקוח בלתי מוכר שהזמין טיסה באמצעות כרטיס אשראי מזויף, ולא בכדי הוציאה החברה טופס התחייבות כדוגמת הטופס עליו הוחתמה העובדת הואיל והייתה ערה לכך כי עלולות להיות תקלות ולהיגרם נזק כפי שאכן אירע.

לדברי החברה היא פעלה כדין בקיזוז סכומי הנזק מכספי פיצויי הפיטורים של העובדת.