בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד הבנקים

הבנקים המרכזיים בישראל גובים עמלות שלא כדין בכל הקשור לפעילות של המרה ומשלוח של מטבע חוץ וזאת בחסות ותחת פיקוחם של המפקח על הבנקים, נגיד בנק ישראל והממונה על ההגבלים העסקיים. כך נטען בבקשה לאישור תביעה ייצוגית בהיקף מוערך של 10.5 מיליארד שקל שהוגשה כנגד הבנקים - הפועלים, לאומי, מזרחי, דיסקונט והבינלאומי.

לטענת המבקשים סיון ודביר לנגר, חברי קיבוץ גשר הזיו, לקוח המעוניין לבצע פעולת המרה של מט"ח משלם בגין שירותי ההמרה שני סוגי עמלות: עמלת התעריפון - עמלה כאחוז מערך העסקה העומדת על כ-0.19% מערך העסקה, עמלה המוסברת בתעריפוני הבנקים והמדווחת כדין. בנוסף לעמלת התעריפון משלם הלקוח עמלת ייקור ללא כל גילוי נאות ללקוח. הלה משלם בגין ההפרש בין השער בו רוכש הבנק מטבח חוץ בשוק הבין-בנקאי לבין השער בו מוכר הבנק את המט"ח ללקוח. רכיב זה, המכונה "עמלת ייקור" ו/או "עמלת הפחתה", לפי העניין, עומד בממוצע בין 0.72% ל-0.78% מערך העסקה.

לדברי המבקשים, עמלת הייקור אינה מדווחת כלל ועיקר והבנקים אף עושים מאמצים להעלימה מעיני הלקוחות. המבקשים סבורים כי עמלות הייקור הכרוכות בשירותי ההמרה הינן עניין מהותי לפי חוק הבנקאות והן מהוות כ-80% מעלות שירותי ההמרה ללקוח. ואולם למרות חובת הגילוי אין כל דיווח או הסבר לגבי עמלה זו, והבנקים לא מציינים בתעריפונים שלהם דבר וחצי דבר בכל הקשור לעמלת הייקור אותה הם גובים, ובכך מטעים את לקוחותיהם בעניין מהותי.

עוד נטען בבקשה, כי קיומו של הסדר כובל בין הבנקים מאפשר להם להתנהל בחוסר יעילות, לספק שירותים בערכים מופקעים ובאופן קולקטיבי להימנע מגילוי נאות לגבי עלות שירותיהם, וכל זאת על חשבון הציבור בכללותו.

המבקשים סבורים כי הבנקים מסתירים את עמלות הייקור אותן הם גובים מאחר שברצונם להסתיר מעיני הציבור את הרכיב העיקרי של העמלה אותה הם גובים בגין שירותי ההמרה. לדברי המבקשים, הבנקים אינם נוטלים כל סיכון בגין ביצוע פעולת התיווך של קניית/מכירת מט"ח. הבנק, נטען בבקשה, רוכש מט"ח בעבור הלקוח תמורת מחיר מסוים ודורש לרכוש ממנו את המט"ח בעלות גבוהה יותר בלא לגלות ללקוח את המחיר בו הוא רכש את המט"ח בעבורו, ובנוסף דורש ממנו לשלם "עמלה" נוספת שהינה רכיב העלות העיקרי שהלקוח סופג בביצוע עסקת ההמרה. בדרך זו מייקר הבנק את ה"סחורה" (המט"ח) מבלי לדווח ללקוח על פעולת הייקור הזו.

המבקשים טוענים עוד, כי הלקוחות אינם יכולים לדעת איזה בנק מספק שירותי המרה תחרותיים יותר מאחר, והלקוחות לא מקבלים את הנתונים שיאפשרו השוואה כזו. כמו-כן נגיד בנק ישראל אינו מחייב את הבנקים לשקף את עמלת הייקור כך שהלקוחות יוכלו להשוות את העלויות האמיתיות הכרוכות בשירותי ההמרה.

המבקשים מעריכים את הסכום המצרפי שגבו הבנקים שלא כדין ללא גילויה של עמלת הייקור במהלך תקופת שבע השנים האחרונות בכ-10 מיליארד שקל. בנוסף לסעד הכספי, מתבקש בית המשפט לחייב את הבנקים לשנות לאלתר את נהליהם כך שיינתן גילוי נאות לכל העלויות הכרוכות במתן שירותי המרה של מט"ח לרבות עמלת הייקור.