הערכה-כ-80% מכ-20,000 תרמילאים ישראלים בשנה משתמשים בסמים:
"אין סכנה שנתמכר. כשהטיול ייגמר-ממילא נפסיק ליטול סמים".
זהו אחד הטיעונים המועלים במחקר בנושא 'תיירות הסמים' של ישראלים, שנערך במחלקה לניהול מלונאות ותיירות באוניברסיטת בן-גוריון, במחלקה לניהול מלונאות ותיירות.
המחקר, אשר נערך על-ידי תלמיד לתואר שני, יניב בלחסן, בהנחייתו של ראש המחלקה לניהול מלונאות ותיירות, דר' נתי אוריאלי, ערך מיפוי של שוק תיירות הסמים העולמי והוא חושף את חוויותיהם של תיירי הסמים. למרות שהמחקר אינו מתמקד בתרמילאים, ההערכה היא כי מתוך כ-20,000 תרמילאים היוצאים בשנה מישראל, קרוב ל-80% משתמשים בסמים במהלך טיולם, ומכאן עולה חשיבות המחקר בהקשר הישראלי.
בעבודתו מסביר הסטודנט את תיירות סמים כתופעה המצויה באזור הדמדומים, בו התנהגות התייר נושאת אופי של פעילות המזוהה כסטייה חברתית. מבחינה זו ניתן להקביל את התופעה לתיירות-מין, תיירות-הימורים והתנהגות חוליגנית של תיירי-ספורט, תופעות שזוכות להתייחסות רחבה בחקר התיירות. למרות שתיירות-הסמים היא תופעה קיימת, כמעט שלא נעשו עד היום מחקרים אודותיה כתופעה גלובאלית ורב-גונית.
עבודת המחקר של בלחסן מספקת סקירה מקיפה של היעדים והאטרקציות של שוק תיירות הסמים. כמו כן, המחקר מציג ומנתח את חווית תיירות הסמים ועוסק גם בבחינת תפיסת הסיכון של תיירי הסמים.
באשר לסיכון הכרוך בנטילת סמים במהלך הטיול, מצביעים ממצאי המחקר על שלושה היבטים מרכזיים המעצבים את תפיסת הסיכון של המרואיינים, המוצגים בסדר עולה לפי רמת האיום: א. הסיכון החוקי, המתייחס בעיקר להשלכות של אכיפת החוק בארץ היעד; ב. הסיכון החברתי, שנוגע לחשש מהתדמית שעלולה לדבוק בתייר בארץ מוצאו כתוצאה מנטילת הסמים ("מה יגידו עלי בראיון העבודה כשיוודע כי נטלתי סמים?"); ג. הסיכון הבריאותי, שמתקשר לחשש מכל נזק פיסיולוגי או נפשי שעלול לנבוע מהשימוש בסמים.
בהקשר זה, נבדקה מהי הרציונליזציה שנותנים תיירי הסמים למעשיהם למרות חששותיהם. מבחינה ההיבט החוקי, עולה שהתיירים סבורים כי מאחר ו"אנחנו תיירים, המשטרה המקומית לא תיגע בנו, שכן החוק המקומי לא מתייחס לתיירים". צידוק אחר שנותנים התיירים למעמדם החסין מפני מערכת החוק המקומי מתייחס לתרומתם לכלכלתה של המדינה המארחת. במישור החברתי, מייחסים המרואיינים סלחנות לחברת המוצא שלהם כלפי שימוש בסמים במסגרת תיירותית. במישור הבריאותי, שנתפס כמשמעותי ביותר, הוא צידוק רווח המתייחס למסגרת התיירותית כמסגרת זמנית שמונעת מהתייר להתמכר.
הרשות למלחמה בסמים, שדבר המחקר הייחודי הגיע לידיעתה, החליטה להירתם ולסייע במימונו. המחקר מצביע על כ-30 מוקדים של אתרי תיירות הסמים בעולם, המסווגים לשלוש קטגוריות: א. אירועי Events)) תיירות סמים. ב.מתחמי תיירות הסמים. ג.אתרים המזוהים עם סם מסוים. בין אירועי תיירות הסמים ניתן למנות את "מסיבות ההאוס" (House party) במועדוני הלילה באמסטרדם ובאיביזה, ואת פסטיבלי הרייב ברחבי אירופה בהם משתמשים בסמים כמו אקסטזי, אל.אס.די, קוקאין ואחרים. מתחמי תיירות הסמים הם אזורים תיירותיים שהפכו מזוהים עם צריכת סמים כדוגמת חוף אנג'ונה שבגואה וקריסטיאה בקופנהגן. בקבוצה השלישית ניתן למנות טיולים בעקבות מקורותיו של סם מסוים באזור הגידול שלו כמו גם טקסים וסדנאות שבמרכזם עומדת צריכתו של סם מסוים.
המחקר, המבוסס על ראיונות עומק ותצפיות, מעלה כי חוויות הסמים של המרואיינים הן מגוונות ושונות במהותן האחת מן השניה. הממצאים חשפו קשת רחבה של חוויות, הנעות מחיפוש אחר הנאה (fun) בלבד ועד חיפוש אחר משמעות קיומית עמוקה. ואולם, מדגיש המחקר כי הרוב עדיין שייכים לקטגוריה הראשונה, כאשר המטרה היא בעיקר הנאה או בריחה מהיומיום. באשר לחיפוש המשמעות, בלטה הטענה בדבר שימוש בסמים כניסיון לחוות את האותנטיות המקומית."ממש כשם שבבורדו אשתה יין אדום מסוג מסיים" אמרו המרואיינים "כך ב'משולש הזהב', אעשן את אופיום". בנוסף לכך, נמצאו תיירי-סמים שחיפשו משמעות דרך ניסיונות התחברות לתרבויות א-טריטוריאליות, שהוגדרו כתרבויות אשר אינן קשורות למרחב הגיאוגרפי המתוייר או לתרבות המקומית.
ממצאי המחקר יוצגו בסמינר מחלקתי שיתקיים במחלקה לניהול מלונאות ותיירות באוניברסיטת בן-גוריון, ביום רביעי, ה-12 בנובמבר 2003, בשעה 11.00, בבניין בית הספר לניהול, חדר הסמינרים מס' 107.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה