היועמ"ש: אין מקום לחקור מעורבות שרון בפרשת כפר מל"ל

היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, אימץ את המלצות הצוות שבדק את עניין מעורבותו לכאורה של ראש הממשלה, אריאל שרון, בהחלטה בדבר שיעור פיצויים שישולמו לבני משפחת מלמוד, בגין כוונת מע"צ להפקיע מהם קרקע, והחליט כי אין מקום לפתוח בחקירה משטרתית בנושא.

עם זאת, קבע היועץ כי נוכח מסכת העובדות שנתגלתה במהלך הבדיקה, המסקנה החד-משמעית היא, שבפנינו מקרה של סטייה מנורמות של התנהגות ראויה, שבאה בעקבות פנייתו של ראש הממשלה. לאור זאת, הוחלט כי הסיכום שנערך עם האחים מלמוד, לפיו יזכו לפיצוי בסך 720,000 דולרים בגין הפקעת הקרקע שבבעלותם, הוא חסר כל תוקף משפטי - ובטל.

בהודעת משרד המשפטים צויין, כי החלטת היועץ נתקבלה על דעתה של פרקליטת המדינה, עדנה ארבל.

תחילת הפרשה ביום 18 באוגוסט 2003, אז פרסם העיתונאי משה ליכטמן בעיתון 'גלובס' ידיעה, לפיה התערב ראש הממשלה במו"מ שהתנהל בין המדינה למכריו משכבר, בני משפחת מלמוד מכפר מל"ל, באופן שהתערבותו הביאה להעלאת סכום הפיצוי שניאותה המדינה לשלם להם בגין הפקעת קרקע. בעקבות הפרסום, הורה היועץ המשפטי לממשלה על הקמת צוות בראשות המשנה לפרקליטת המדינה (תפקידים מיוחדים), עו"ד רחל סוכר, שיבדוק את הנושא. בצוות היו חברים עו"ד משה גולן, עו"ד יהושע למברגר ועו"ד יעל אחילאה.

במהלך הבדיקה, עיינו חברי הצוות בחומר רלוונטי, ראיינו את הגורמים המרכזיים שהיו מעורבים בטיפול בנושא ואף הציגו שאלות בכתב לראש הממשלה. על-סמך תשובות המעורבים ומסמכים שנבדקו, גובשה ההחלטה שלהלן.

עובדות המקרה

ההיכרות של ראש הממשלה, מר אריאל שרון, עם משפחת מלמוד היא רבת שנים ותחילתה בילדות משותפת בכפר מל"ל וכן בשירות צבאי משותף של ראש הממשלה ומרדכי מלמוד במלחמת העצמאות.

סיפור המקרה עוסק בצו הפקעה שהוצא עוד בשנת 95', שעניינו הרחבת כביש 531 באופן שיעבור בתחומי כבר מל"ל. בחודש אוקטובר 96' קבע שמאי פרטי שפעל מטעם המדינה (קמר ז"ל), כי סכום לו זכאים האחים מלמוד בגין ההפקעה עומד על 370,000 דולרים, נכון ליום מועד הוצאת הצו. שמאית מטעם האחים מלמוד העריכה, נכון לחודש מרס 96', את הפיצוי בסך של 653,000 דולרים.

במהלך שנת 2002, נעשה ניסיון להגיע להסכמה עם האחים מלמוד והוצע להם על-ידי שמאי אחר שפעל מטעם המדינה, ראובן מאירוביץ' (שהחליף את קודמו שנפטר), סכום של חצי מיליון דולרים, אשר הוגדר על-ידי אותו שמאי כסכום "יותר מיפה". הצעה זאת נדחתה על-ידי האחים מלמוד, ובעקבות זאת הונחתה השמאית מטעמם להפסיק את המגעים עם המדינה.

פגישה בלשכת מנכ"ל משרד התחבורה

באוגוסט השנה, התקיימה בלשכתו של מנכ"ל משרד התחבורה, בן-ציון סלמן, ישיבה בעניינו של מלמוד. מלבד סלמן עצמו, השתתפו בישיבה השתתפו גם עמי לקס, מנכ"ל מע"צ; ראובן יום טוב, מהנדס מחוז תל אביב והמרכז במע"צ; סוניה לוביץ, מנהלת אגף מקרקעין וזכויות הדרך במע"צ; שלמה גולדשטיין, מנהל מחוז תל אביב והמרכז במע"צ; השמאים הפרטיים מטעם המדינה, ראובן מאירוביץ ודורון חבקין; וכן עוזר מנכ"ל משרד התחבורה, עוזי יצחקי.

מצידו של מלמוד הגיעו לישיבה מוטי ומנשה מלמוד, עוה"ד יהושע חורש והשמאית מטעמם דורית פריאל. מנכ"ל מע"צ, עמי לקס, מאשר כי הוא לא הזמין לישיבה את היועצת המשפטית של מע"צ, ואת חשב המשרד, משום שהבין שהישיבה נועדה לשמיעת הצדדים ולא על-מנת להגיע לסיכום כספי.

לדברי מנכ"ל משרד התחבורה, כשבוע לפני מועד הישיבה, פנה אליו עוזר שר התחבורה, שלום שרון, בבקשה כי ייפגש עם משפחת מלמוד, "כי יש להם בעיות". בעקבות פנייה זו, זימן הוא את משפחת מלמוד, ואת מנכ"ל מע"צ, עמי לקס, לישיבה בלשכתו ליום 14.8.03 בשעה 9.00, כמפורט לעיל, וביקש שזה יביא עימו את כל מי שהוא חושב, שעשוי לתרום לישיבה. לדבריו הוא לא הגדיר בפני לקס את נושאי הדיון.

לטענתו, כשעה לפני תחילת הישיבה, דהיינו בשעה 8.00 בבוקר לערך, התקשר עמו ראש הממשלה שרון, ואמר לו כי "למשפחת מלמוד נגרם עוול". לדברי סלמן, לא היה נחוץ שישמע מראש הממשלה למה כוונתו, משום שהוא מכיר את דעתו של ראש הממשלה מעבודה רבת שנים בעבר, עת היה שר התשתיות, לפיה יש להשתדל להפקיע כמה שפחות מן החקלאים. תשובתו המיידית של סלמן לראש הממשלה היתה, שהוא יבדוק את התכנון.

הבדלי גרסאות בין ראש הממשלה ומנכ"ל משרד התחבורה

ראש הממשלה נתבקש למסור לצוות את התייחסותו בכתב להשתלשלות העניינים. ביום 1.9.03 מסר ראש הממשלה את גרסתו, המתיישבת באופן כללי עם גרסתו של סלמן, אם כי לא בתוכן המדוייק של שיחתם הטלפונית.

לדברי ראש הממשלה, ביום 7.8.03, אגב פגישה עם מרדכי מלמוד, העלה האחרון, בין היתר, טענות הנוגעות לתוואי כביש מס' 531, המתוכנן לעבור בחצר הבית שבו הוא מתגורר מזה 70 שנה, ולהרוס חלק מן הבתים בהם מתגוררים שלושה דורות של בני המשפחה. לטענת ראש הממשלה, מאחר והנושא אינו נמצא בטיפולו, הוא הפנה את מלמוד לגורמים המוסמכים, קרי מנכ"ל משרד התחבורה, ששימש בעבר כמנכ"ל מע"צ.

בהמשך לכך, פנה עוזרו של ראש הממשלה ללשכת שר התחבורה בבקשה כי תתואם פגישה בין מנכ"ל המשרד לבין מלמוד. ראש הממשלה מאשר, כי בתאריך 14.8.03 הוא התקשר לסלמן וביקש "שישמע את דבריו של מלמוד, ויבחן אפשרות שהפגיעה בחצר ביתו תהיה מינימלית, ככל הניתן". ראש הממשלה ביקש להדגיש, כי בשיחתו עם מנכ"ל משרד התחבורה, לא עלה כלל נושא תביעתו הכספית של מלמוד שלא היה ידוע לו כלל ועיקר.

חשוב לציין, כי בשיחה שקיים היועץ המשפטי לממשלה עם ראש הממשלה במועד מוקדם יותר, יום לאחר פרסום הכתבה בעיתון גלובס, אמר ראש הממשלה כי שיחתו עם מנכ"ל משרד התחבורה התקיימה מספר ימים לפני הישיבה האמורה. בדבריו לרובינשטיין הבהיר שרון, כי לא היתה לו כל מעורבות למעט בקשה ממנכ"ל משרד התחבורה "שישמע את האנשים". כאמור, לדבריו הפנייה שלו למנכ"ל משרד התחבורה נעשתה מספר ימים לפני מועד הפגישה בין סלמן למשפחת מלמוד. לדבריו, משפחת מלמוד ביקשה ממנו "להזיז את הכביש במעט", והוא כלל לא נדרש לנושא הפיצויים ולא ידע עליו.

הישיבה במשרדו של סלמן התקיימה, כאמור, ביום 14.8.03. בשלב מסויים, עלה נושא הפיצוי. מלמוד אמר, שהשמאות שניתנה מטעמו בשנת 96' על-סך 653,000 דולרים, כבר אינה רלוונטית, משום שעכשיו יש בידו שומה על-סך מיליון דולר. מלמוד לא הציג, ולא התבקש להציג, כל חוות דעת בעניין. עו"ד חורש, המייצג את משפחת מלמוד, אמר שלא יהיה מוכן לרדת אל מתחת ל-750,000 דולר. השמאי מאירוביץ אמר, שהגבול העליון של פיצוי שניתן לשלם במקרה זה הינו 500,000 דולר.

כמה מהנוכחים פורשים לחדר אחר כדי
לסכם את סכום הפיצויים

לאחר מכן, פרשו סלמן, לקס ועו"ד חורש מן החבורה, ונכנסו שלושתם לחדר אחר. סלמן שאל את עו"ד חורש, לאיזה סכום יכול הוא "לרדת". תשובתו היתה: לא פחות מ-750,000 דולר. על שאלה דומה השיב לקס שהוא יכול "לעלות" עד ל-650,000 דולר. סלמן הציע כפשרה, מתן פיצוי בסך 700,000 דולר. עו"ד חורש דחה את ההצעה, ולפיכך הסכימו הצדדים על סכום של 720,000 דולר, נכון ליום הישיבה, ביחס להפקעה על-פי הצו שפורסם.

לדברי סלמן ולקס, המדובר בסכום המותנה בבדיקה. הסכום צריך לעבור ביקורת שמאית, ויש לקבל אישור היועצת המשפטית וחשב המשרד לתשלום. השניים טוענים, כי נהגו באורח תקין שכן ביקשו להסיר חסם שעיכב את סלילת הכביש, וכן ציינו שאירע בעבר כי בתי המשפט פסקו פיצויים בשיעור גדול בהרבה משומת השמאי מטעם המדינה.

בעקבות ישיבה זו ולבקשתו של סלמן, נערך ביום 18.8.03 סיכום קצר בכתב, ובו לא בא לידי ביטוי כלשהו דבר הסיכום הכספי. לדברי השמאי מאירוביץ, הוא לא שמע על הסכום 720,000 דולר, אלא רק לאחר הישיבה. לדבריו, סכום פיצוי של 720,000 דולר הינו "מופרך מיסודו", ועלול לגרום נזק בהעלאת רף הפיצוי לכלל הנפקעים. יצויין, כי אומדנו של השמאי הראשון שפעל מטעם המדינה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום הישיבה, עומד על 407,000 דולר בלבד. הגדלת הסכום באופן כה דרסטי מהאומדן שנעשה על-ידי השמאי מטעם מע"צ, לסכום שהוצע על-ידי מנכ"ל משרד התחבורה במהלך הישיבה, כמפורט לעיל, היה דבר חריג אשר לא נמצאו לו תקדימים.

מנכ"ל משרד התחבורה אינו עוסק כלל בפיצוי נפקעים

מבירור שנערך עם סלמן ועם לקס עולה, כי ככלל, אין מנכ"ל משרד התחבורה עוסק בפיצויים לנפקעים. בראש ועדת פיצויים, הדנה בפיצויים במקרים הספציפיים, יושב מנכ"ל מע"צ. מנכ"ל משרד התחבורה מתבקש לעסוק בהפקעות לצורך דרכים רק כשמתעוררות מחלוקות בין גורמים ציבוריים (כגון מחלוקת עם משרד הביטחון ומחלוקת עם רשויות מקומיות), או כשקיימים חסמים בעד התקדמות תכנית לסלילת כביש, ואז נוהג מנכ"ל מע"צ לבקש עצתו ועזרתו של מנכ"ל משרד התחבורה, שהינו הממונה עליו, וכמי שהיה בעצמו מנכ"ל מע"צ, והינו גם מהנדס בהשכלתו.

עוד התברר, כי אין כל תקדים לקיום בירור בעניינו של אדם פרטי. לאור זאת, חברי צוות הבדיקה הגיעו למסקנה כי הישיבה שנערכה בעניינם של האחים מלמוד היתה בהחלט חריגה, בעצם כינוסה כמו גם אחר כך, באופן התנהלותה. בכלל הפגמים, ניתן לציין את אלה: הישיבה זומנה על-מנת לפתור את בעייתו של פרט, בישיבה התיימרו הצדדים להגיע לסכום שאינו מבוסס על חוות דעת שמאית כלשהי, ומנותק מחוות הדעת השמאית של מע"צ. ההסכם נעשה בלא התייעצות עם הגורמים המקצועיים של מע"צ ולא על דעתם.

העמדה המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה

דעת היועץ המשפטי לממשלה, כמו דעת פרקליטת המדינה וחברי צוות הבדיקה, היא שראש הממשלה היה מנוע מלהתערב בעניינם של האחים מלמוד. מניעות זו, היא מכח הכללים הרגילים של ניגוד עניינים וביחוד מכח כללי ועדת אשר, שקבעה את הכללים למניעת פעולתם של שרים וסגני שרים במצב של ניגוד עניינים. כמו כן, התערבותו של ראש הממשלה בעניין לא היתה בתחום עבודתו השוטפת - המדובר היה בטיפול פרטני של ראש הממשלה, בעניינו של חבר מחוץ למסגרת העבודה השוטפת, נתון המהווה יסוד לחומרה.

זאת ועוד, התנהלות ראש הממשלה בעניין פגעה בעיקרון השיוויון והיה בה כדי לגרום לכך שהפקידים הממונים על קבלת ההחלטות ישקלו שיקולים זרים, מתוך מה שנראה לכאורה, כרצון - מודע או לא מודע - לרצות את ראש הממשלה. לראש הממשלה אסור היה ליטול חלק ישיר או עקיף - לא בדרך של תיאום פגישה ולא בדרך של שיחה עם מנכ"ל משרד התחבורה - בגיבוש עמדת מע"צ ומשרד התחבורה בעניין האחים מלמוד.

עם זאת, בחומר שהוצג בפני חברי הצוות לא נמצא יסוד לחשד בדבר קשרים עסקיים כלשהם בין ראש הממשלה או בני משפחתו עם משפחת מלמוד, מעבר לקשרי חברות גרידא.

יתירה מכך; על-פי הכללים למניעת ניגוד עניינים, לא די בקיומו של קשר חברי בין השר ובין הגורם המעוניין, כדי שהדבר יעלה לכדי "עניין אישי" שהוא פסול. במקרה זה, לא עלה חשד כי לראש הממשלה היה עניין אישי במצב הכלכלי של בני משפחת מלמוד מעבר להיותם מכרים או חברים.

מעבר לכך, בחינת השתלשלות העניינים, כפי שהיא משתקפת בראיות, מלמדת על-פניה, כי מעורבותו של ראש הממשלה בעניין מלמוד היתה מוגבלת ונקודתית: ראש הממשלה תיאם - באמצעות עוזרו - פגישה בין מנכ"ל משרד התחבורה ובין מלמוד, ובסמוך לה ביקש מהמנכ"ל לבחון אפשרות למזער את הפגיעה במקרקעין של מלמוד. לא נמצאו אינדיקציות להתנהגות רחבת היקף של ראש הממשלה בעניין.

כמו כן, לא נמצא בסיס ראייתי לכך שראש הממשלה היה מודע למו"מ הכספי שהתנהל בין מע"צ ומשפחת מלמוד ולא להיבטים אחרים הקשורים לפיצוי הכספי בקשר להפקעת המקרקעין. ככל שהתערבות ראש הממשלה התייחסה אך ורק לבחינת תוואי הכביש ובחינת האפשרות למזער את הפגיעה שבמקרקעין שבבעלותם, קשה יהיה לייחס להתנהלותו של ראש הממשלה, לאור מכלול הנסיבות שבתיק, יסוד של שחיתות אישית וביצוע עבירה פלילית בכל הנוגע לסטייה חריגה בהיקף הפיצויים.

מסקנות צוות הבדיקה

בכל הנוגע להיבט הציבורי, לא ניתן לפטור את ראש הממשלה מאחריות לכשל המינהלי, ככל שהוא קשור להתנהלות הישיבה בלשכת מנכ"ל משרד משרד התחבורה ביום 14.8.03, שגרם לסטייה מן הפרקטיקה המקובלת בכגון דא.

יחד עם זאת, ככל שהדברים נבחנים באספקלריה של רמת ההוכחה הנדרשת בדין הפלילי, ובחינת המצב המשפטי הקיים, לא ניתן לקבוע כי התנהלותו של ראש הממשלה היתה מושחתת. עם כל החומרה שיש לייחס לממצאים, כמפורט לעיל, לגבי התנהלותו של שרון, אין בהם כדי לבסס חשד לכך שראש הממשלה ביצע עבירה של "מירמה והפרת אמונים", ומתוך כך לא נמצא בסיס ראייתי המצדיק הפניית העניין לחקירת משטרה.

נבחנה גם התנהגותם של מנכ"ל משרד התחבורה ושל מנכ"ל מע"צ (אשר פרש בינתיים) גם מן ההיבט הפלילי, ונקבע כי על-אף הכשלים המינהליים, כמפורט לעיל, הדברים אינם עולים כדי חשד לביצוע עבירות פליליות. הצוות שקל להמליץ על הגשת קובלנה משמעתית נגד השניים, אך בהתחשב בעובדה שפניית ראש הממשלה אשר הכניסה עובדי ציבור אלו למצב זה, והעובדה כי בסופו של דבר לא בוצעה ההחלטה באשר לפיצויים המוגדלים, הוחלט שלא לנקוט בצעדים לפתיחה בהליכים משמעתיים נגד השניים.

בסיכום החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה נקבע, כי לאור התמונה העגומה שהתגלתה, לרבות בהתנהלות הדרג המנהלי, הרי שישנו הכרח לעצב מנגנון מפורט, אשר יסדיר את דרך קבלת ההחלטות בדבר תשלום פיצויים על-בסיס שומה, ודרכי הפיקוח והביקורת על החלטות אלה, ופורטו בהחלטה הדרכים להקמת מנגנון שכזה אשר יבטיח שמקרים כגון זה לא יישנו.