מוסטפא דיראני טוען, כי שליחתו של רון ארד על-ידי מדינת ישראל לבצע משימות מבצעיות "לשם ביסוס מדיניות הכיבוש הנפסד בלבנון", לדבריו, מטילה על המדינה את האחריות לתוצאות הנוראיות שאירעו לארד ולבני משפחתו.
דיראני הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב הודעת צד ג' נגד המדינה, בעקבות תביעת הפיצויים הנזיקית בסך 100 מיליון ש"ח, שהגישו נגדו בני משפחת ארד בחודש ספטמבר.
בתביעה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין אליעד שרגא והילה ויצמן, התבקש אף בית המשפט להטיל עיקול על זכויותיו ונכסיו של דיראני, ובכלל זה כספי פיצויים שהוא עשוי לקבל בשל תביעות שהגיש נגד שר הביטחון (על-סך 25 אלף דולר) והמדינה (תביעה נזיקית על-סך 6 מיליון ש"ח בת.א. 1461/03).
בני משפחת ארד טוענים בתביעה, כי נגרמו להם "נזקים בגין המעשים והמחדלים המזוויעים והבלתי אנושיים שביצע דיראני ברון ארד, במהלך התקופה הממושכת בה הוחזק תחת שליטתו הבלעדית והמוחלטת". מעשיו ומחדליו של דיראני כללו כליאת שווא, רשלנות והפרת חובות חקוקות רבות, אשר גרמו לרון ולמשפחה כאב וסבל רב, "אשר אינם ניתנים להערכה או לכימות בכל קנה מידה שהוא ונזקים אלה יכומתו לצרכי תביעה זו בלבד".
כעת טוען דיראני, באמצעות עו"ד צבי ריש, כי אם תוטל עליו אחריות כלשהי, הרי שהוא זכאי לקבל מהמדינה שיפוי מלא. כלומר, המדינה תשתתף בכל סכום שייפסק לחובתו בתביעה זו, מאחר והיא נושאת באחריות במקומו.
בהודעתו, טוען דיראני, כי "באם לבני משפחת ארד יש טרוניות על-כך שיקירם נעדר מאיתם מזה שנים רבות, עליהם להפנותן אל ממשלת ישראל, שפתחה בהרפתקה לכיבוש לבנון".
לדברי דיראני, "כבר בסוף 1986 היתה ישראל יכולה לשחרר את ארד, אולם המדינה סירבה להענות לדרישות אירגון 'אמל', שהחזיק בארד, דרישות שנשמעות כיום מגוחכות".
בתוך כך, פנו בני משפחת ארד לבית המשפט בבקשה למתן צו להבאתו של דיראני על-ידי שירות בתי הסוהר לדיון שיתקיים ביום ג' השבוע, בבקשתם להטיל עיקול זמני על נכסיו.
קו ההגנה של דיראני: יש לדחוף העתירה על הסף
בכתב ההגנה, טוען דיראני, כי יש לדחות או למחוק את התביעה על הסף, מאחר ומדובר בתביעה לנזקי גוף שלא צורפה לה חוות דעת, ומכך גם לא שולמה עבורה אגרה מספקת. עוד הוא טוען, כי רק בתו של רון, יובל ארד, יכולה לתבוע את דיראני, מאחר ולגבי שני אחיו הבגירים, התביעה התיישנה מאחר ואלה יכלו להגיש נגדו תביעה במשך 9 השנים שהיו היה בארץ [לגבי קטינים, התקופה שעד הגיעם לגיל 18 אינה נכללת ב'מירוץ ההתישנות'; נ.ש.].
במהלך אחד הדיונים בסעדים הזמניים, שהתקיים בפני הרשם אילן שילה, טען עו"ד ריש, כי "הנתבע מצוי בארץ 9 שנים. העיתוי של התביעה מלמד שלא תובעים פיצויים, כסף, אלא ליצור לחץ על מקבלי ההחלטות. במסגרת אותו קמפיין אפשר להעלות כל טענה, הנייר סובל הכל, במילא תושג המטרה - שהנתבע הוא מפלצת, הוא כלא את רון ארד, מכר אותו לאיראנים וכו'".
"אין בטענות אלה אפילו חצי אמת. אין ולא יכולה להיות לתובעים אינפורמציה עודפת או מידע עודף על זה שבידי המדינה, והמדינה שהעלתה טענותיה נגד הנתבע במסגרת מעצרו בהליכים המינהליים, לא טענה ולו אחת הטענות שנטענו פה בכתב התביעה, למעט זה שדיראני שבה את רון ארד במשך שנה וחצי".
הדיון הבא בבקשת הסעדים הזמניים יתקיים ביום ג' הקרוב.
ת.א. 2142/03, בש"א 18840/03 יובל ארד ואח' נ' מוסטפא דיב מרעי דיראני
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה