המדינה התעקשה לנהל במשך חמש שנים הליך משפטי נגד אדם, למרות שלא היה כל יסוד לכתב האישום נגדו, תוך התעלמות מוחלטת מראיות מוחצות שהיו בידי הנאשם. כך אומרת (11.8.13) שופטת בית משפט השלום בירושלים, שרון לארי-בבלי.
אליהו שמואלי הואשם בשנת 2009 בהטעיית לשכת ההוצאה לפועל. פרקליטות מחוז ירושלים טענה, כי הוא שיקר כאשר טען בפני ההוצל"פ שפרע זה מכבר תשלום בסך 10,000 שקל שחויב לשלם לגרושתו בידי בית הדין הרבני. ואולם, בפועל התבסס כתב האישום על דעת מיעוט באותו פסק דין רבני, בעוד דעת הרוב קבעה ששמואלי כלל אינו חייב להחזיר סכום זה.
המדינה עמדה על ניהול המשפט נגד שמואלי, אומרת לארי-בבלי, למרות שמהיום הראשון התריעו הוא וסניגורו שכתב האישום מתבסס על טענה שגויה. שמואלי העלה טענה זו במשך לא פחות משישה דיונים שהתקיימו בפני ארבעה שופטים שונים, ביניהם התגלגל התיק - אך המדינה עמדה על המשך ניהול המשפט. המדינה הייתה חייבת לבחון טענה זו, קובעת לארי-בבלי, "ולא להתבצר בעמדתה השגויה ולנהל הליך שגוי מיסודו".
לארי-בבלי ממשיכה ואומרת, כי התשתית הראייתית שהייתה בידי הפרקליטות, הייתה חייבת לשכנע כל תובע סביר שאין מקום להגשת כתב האישום. לפיכך, לא היה כלל יסוד להגשת כתב האישום ושמואלי זכאי להחזר הוצאות ההגנה. היא פסקה לו החזר של 28,050 שקל, ואף אמרה שלדעתה יש מקום להגשת תביעה אזרחית של שמואלי נגד המדינה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה