הבניית שיקול הדעת נועדה להחמיר בענישה

"הצעת החוק נענתה במקור לתחושות ציבוריות כלפי הקלת יתר מצד בתי המשפט, אך המחוקק הוציא מתחת ידיו טכסט של חוק שבא להעמיד גישה זו במידתיות, בהצבת עיקרון מנחה, ההלימה והגמול, אותה מידה כנגד מידה, תוך צירוף שיקולי הענישה הקלאסיים, ובהם השיקום, ובהם ההגנה על הציבור וההרתעה".

כך אומר (יום ב', 5.8.13) שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, על תיקון 113 לחוק העונשין - הבניית שיקול דעתם של השופטים בעת קביעת העונש. לדברי רובינשטיין, אין ספק שהמטרה הבסיסית של התיקון הייתה להחמיר בענישה, אך לצידה נוספו גורמים מרככים. עם זאת, רובינשטיין רומז, כי החמרת הענישה היא הקו המרכזי שעל השופטים לפעול לאורו.

רובינשטיין סוקר באריכות את תולדות התיקון, החל מהמלצות הוועדה בראשות השופט אליעזר גולדברג ועד לאישורו הסופי בכנסת. לדבריו, "דומה כי בשימוש במונחי ההלימה והגמול ביקש מציע הצעת החוק מתחילה לאותת לבתי המשפט - לבד מן המסר המרכזי של שוויון ואחידות ככל הניתן בענישה, הטבוע ברעיון ההבניה - כי אינו שבע רצון מן הענישה הקיימת".

כותב בדחילו ורחימו

"במובן מסוים אין בכך חידוש, שכן המחוקק בכבודו ובעצמו קבע לעבירות שונות דרגות עונש על-פי חומרתן, וכמובן לא הרי רצח כהרי, להבדיל, חניה בלא תשלום במדחן, אף ששתיהן במנעד הפלילי. ואף על-פי כן היה בתיקון 113 מעיקרא מסר, המשקף הלכי רוח שלדעתי הם אולי הנעת המטוטלת במקצת לכיוון שונה מזה של החקיקה באמצע שנות ה-90, אשר הדגישה את זכויות העצור... כך, למשל, נחקק בתשס"א-2001 חוק זכויות נפגעי עבירה, שהדגיש את זכויות הקרבנות.

"מכל מקום, מסר ההחמרה היה ככל הנראה הכיוון הכללי, והקולות המבקשים לפרש אחרת ערים היו לכך, והשתדלו להראות כי לא כצעקתה; ואכן אין לכחד כי הדבר רוכך במידה מסוימת בהשמטת עונשי המוצא ובהצבת השיקום בסעיף 40ג, מיד לאחר העיקרון המנחה שבסעיף 40ב, ההלימה, ועוד".

הגישה הבסיסית

לדעת רובינשטיין, תולדות התיקון מציבות מסר מחייב לשופטים: "להיסטוריה זו צריך להיות ער גם שופט ש'הצופן הגנטי' שלו שיקומי; ומובן כי קביעת שלבי הטיפול, המתחם ומרחבי שיקול הדעת לחריגה 'פנימית' ו'חיצונית' [מגבולות המתחם] באים להעמיד את השפיטה על בסיס אחיד ככל הניתן. ברי - כמובן - כי אין התיקון פוטר, בתוך שהוא משקף אותה הלימה שבעיקרון המנחה, ממכלול השיקולים הנוסף, ובהם השיקום, ומיד אחריו (סעיף 40ה) ההגנה על שלום הציבור, שהיא ביסוד דיני העונשין, אשר אותם הציבור הוא ככלל המפעיל והמקדם".

רובינשטיין מסכם: "מה ניתן ללמוד מן המכלול, ובמיוחד מתפיסת הגמול וההלימה של 'מידה כנגד מידה'? זו היא לכאורה גישתו הבסיסית של התיקון בקביעת מתחם הענישה, והיה בה - באמור - מעיקרא מסר של החמרה, אשר רוכך בצורות שונות ומשמעותיות בתהליך החקיקה אך לא אבד מן העולם בלבוש ההלימה".

הדברים נאמרו בהחלטתו של ביהמ"ש העליון להחמיר בעונשו של מוחמד סעד, אשר הורשע בחבלה ובהחזקת נשק. בית המשפט המחוזי בחיפה דן אותו ל-3.5 שנות מאסר, והעליון החמיר את העונש בצורה משמעותית והעמיד אותו על חמש שנות מאסר. את המדינה ייצג עו"ד איתמר גלבפיש, ואת סעד - עו"ד עאדל בויראת.