ביהמ"ש העליון הטיל הוצאות בהליך פלילי

בהחלטה נדירה מאוד הטילה המשנה לנשיא בית המשפט העליון, מרים נאור, חיוב בהוצאות בהליך פלילי. אליעזר אבני, אשר ביקש לקיים לו משפט חוזר, חויב לשלם למדינה 5,000 שקל - למרות שזו כלל לא ביקשה להטיל עליו הוצאות.

אבני הורשע בגניבת עשרות אלפי שקלים מלקוחותיו בעת ששימש כעורך דין ונדון לתשעה חודשי מאסר. הוא הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, אך משך אותו לאחר הדיון. שנתיים לאחר מכן הגיש בקשה למשפט חוזר, בטענה שגילה ראיות חדשות. טענתו העיקרית הייתה, כי אחד מעדי התביעה כלל לא היה בארץ בשנה בה כביכול נפגש עימו.

לאחר קבלת תגובת המדינה, דחתה נאור את בקשתו של אבני. היא אומרת, שהראיה החדשה חסרת כל רלוונטיות, שכן כלל לא נטען שהייתה פגישה בין אבני לבין אותו עד. מעבר לכך, מוסיפה נאור, הרשעתו של אבני התבססה בראש ובראשונה על חשיפת שקריו ולא על עדי התביעה. עוד נדחתה טענתו כאילו ייצוגו היה לקוי.

נאור מסיימת: "מדובר בבקשת סרק, שמוטב היה אילולא הייתה מוגשת. בנסיבות אלו ראוי לחייב את המבקש בהוצאות, אף שהמשיבה לא עתרה לכך. אני מחליטה לחייב את המבקש לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסכום של 5,000 שקל". נאור מציינת שני מקרים קודמים בהם הוטלו הוצאות בצורה זו, ושניהם בפסיקתו של השופט אדמונד לוי: 10,000 שקל בשנת 2006 ו-1,000 שקל בשנת 2007.

החלטה יוצאת דופן אחרת בתחום ההוצאות קיבל הרכב בראשותה של נאור. הורים הגישו ערעור על דחיית תביעתם נגד רופא בעקבות לידת בתם כאשר היא סובלת ממום מסוים. למרות שהשופטים הציעו שיחזרו בהם מן הערעור, עמדו ההורים על שמיעתו. בפסק דין בן שני עמודים, אותו כתב השופט אליקים רובינשטיין בהסכמתם של נאור והשופט עוזי פוגלמן, נדחה הערעור. ההורים חויבו בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל, אם כי רובינשטיין הוסיף: "וכמובן לשיקול המשיבים, בנסיבותיהם של המערערים, אם לגבות את ההוצאות".

בערעורים מסוג זה נוהג בית המשפט העליון שלא להטיל הוצאות, מתוך התחשבות בסבל הקשה העובר על המשפחה. גם במקרה זה פותח רובינשטיין באומרו ש"ענייננו בסיפור אנושי עצוב", אך כאמור מטיל הוצאות - ואז ממליץ למעשה לזוכים שלא לגבות אותם. כאמור, מדובר בהחלטה יוצאת דופן.