ביהמ"ש העליון דחה הערר שהגיש נעם פדרמן על מעצרו המינהלי

בית המשפט העליון דחה (יום ד', 5.11.03) את הערר שהגיש פעיל הימין הקיצוני נעם פדרמן, על צו המעצר המינהלי שהוציא נגדו שר הביטחון, שאול מופז, לתקופה של חצי שנה. כזכור, הצו אושר על-ידי נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, יעקב צמח, וכעת נדחה הערר על אישור הצו.

כזכור, הנשיא צמח קבע בהחלטתו, כי החומר החסוי שהוצג בפניו "משתזר עם החומר הגלוי, תומך בו ומחזק אותו ומציב הוא תמונה ברורה למדי של חשש לפעילות טרוריסטית... יש יסוד של ממש לטענת המדינה, כי ניכר שהמשיב הוא המוח והרוח החיה של ביצוע פעולות טרור, של תכנון פעולות טרור ושל ניסיונות לביצוע פעולות כאלה".

"שוכנעתי", קבע אז צמח, "שאכן יש סיכון מוחשי שאם המשיב יהיה חופשי, יסכן את ביטחון המדינה ואת שלום הציבור... לא היה מנוס מלקבל החלטה זו עתה, כדי למנוע סכנה ממשית מפעולות המשיב. גם שוכנעתי כי צעד זה הוא האפקטיבי היחיד להשגת מטרה זו".

הטיעונים בערר

פדרמן הגיש ערר על ההחלטה, וטען באמצעות עו"ד נפתלי ורצברגר, כי "חלקו העיקרי [של החומר שהוצג בפני בית המשפט] הינו חומר ראיות מן ההליך הפלילי המתנהל נגדו, חומר שלגביו נקבע כי אינו מצדיק הוצאת צו מעצר שיפוטי", וצו המעצר הינו ניסיון לעקוף את ההליכים הפליליים ואת החלטת בית המשפט העליון שלא לעוצרו עד תום ההליכים המשפטיים.

נציג המדינה, עו"ד שי ניצן, טען כי החומר שהוצג בפני בית המשפט, שהביא להוצאת צו המעצר המינהלי, הינו שונה מאשר החומר המצוי נגדו בהליך הפלילי [בפרשת מחתרת בת-עין; נ.ש.].

הדיון בערר נערך כמובן בדלתיים סגורות.

גרוניס: אין מדובר בעקיפת ההליכים הפליליים הרגילים

בהחלטתו, מסביר השופט גרוניס מדוע לא יכלו רשויות הביטחון להציג ראיות בהליך הפלילי: ידוע, ש"אין להסתמך על ראיה מכלי שני בהחלטה על מעצר עד תום ההליכים, כאשר ברור שלא ניתן יהיה להגישה במשפט עצמו, בשלב בו תידון השאלה האם הנאשם ביצע את העבירה. לעומת זאת, ראיה שאינה קבילה בהליך פלילי, רשאי שר הביטחון להסתמך עליה, בעת שבוחן הוא את השאלה האם קיים יסוד סביר להניח שטעמי ביטחון מחייבים את המעצר".

ומתי אכן לא ניתן להגיש את הראיות במשפט? "מכוונים אנו לשני מצבים: האחד, דיני הראיות הנוהגים בבתי המשפט מונעים הצגתן של הראיות; השני, מדובר בראיות חסויות אשר ניתן להגישן בהליך פלילי, אלא שיש להניח כי הייתה מוּצאת לגביהן תעודת חיסיון".

עוד אמר גרוניס, כי "בשל הפגיעה בחופש הפרט על דרך צו מעצר מינהלי ועל-רקע המגבלות הדיוניות על יכולתו של העצור להתמודד אל מול הצו, נקבעו בחוק הוראות שונות שבאות לשמש כמשקל נגד, ולוּ במידה מסויימת", כמו הגבלת הצו ל-6 חודשים (אם כי ניתן להאריכו לתקופות עוקבות), החובה לאשר בפני נשיא בית משפט מחוזי וכו'.

על בית המשפט לשמש פה לעציר

השופט גרוניס עמד על הבעייתיות הרבה במעצרים מינהליים, המבוססים כמעט תמיד על ראיות חסויות: "בשל המעורבות המוגבלת של העציר ושל פרקליטו בהליך המתנהל בפני נשיא בית המשפט המחוזי, חייב הנשיא לשמש כפה לעציר ולבחון את החומר המובא בפניו בצורה מעמיקה ויסודית. כמובן שאין תחליף אמיתי להצגת הראיות בפני העצור ולמתן אפשרות לחקירה נגדית, כנהוג וכמקובל בהליך פלילי רגיל".

"כך למשל, נמנעת האפשרות מן העציר ליתן הסברים בנוגע למידע החסוי. אם מדובר במידע שמקורו בבני אנוש, לא ניתנת לעציר האפשרות לדעת מיהם המקורות ולהצביע על חוסר מהימנות או על מניעים נסתרים. אין כל דרך להגדיר מראש כיצד יש לבחון את החומר החסוי".

עם זאת, ציין גרוניס, בחינת מקורות המידע תיעשה לאור נקודות אלה: "האם מדובר במארג של ידיעות המצביעות על סיכון מצידו של העצור לביטחון המדינה, או שעסקינן בידיעה בודדת? האם הידיעה או הידיעות הינן ממקור אחד, או ממקורות שונים? האם המקור הינו מקור אנושי, או שמא מקור טכני?".

"שאלת ההסתמכות על מקור אנושי הינה קשה לעניין המהימנות"

"שאלת ההסתמכות על מקור אנושי הינה קשה, בין היתר, לעניין המהימנות. מטבע הדברים, בעניין זה של מהימנות המקור האנושי אפשרות הבדיקה הינה מוגבלת, בין השאר הואיל ואין להניח שהמקור יתייצב מרצונו בבית המשפט".

"הואיל וצו המעצר המינהלי בא לקדם פני סכנה עתידית, עלינו לעשות שימוש במבחן הסתברותי... המבחן של אפשרות סבירה [לסיכון הצפוי בעתיד], אינו יכול לשמש כאמת מידה ראויה. מבחן זה אין בו די כאשר מדובר במעצר מינהלי. המבחן המקובל בפסיקה הינו זה של ודאות קרובה".

מדובר בחומר רב ומגוון שהגיע ממקורות שונים

לאחר בחינת הראיות, קובע גרוניס כי החומר החסוי "הינו רב והושג ממקורות שונים ובדרכים מגוונות... התמונה המתקבלת מן החומר החסוי היא, שהמערער מעורב בצורה עמוקה בפעילות העלולה לסכן באופן חמור את ביטחון המדינה וביטחון הציבור... המידע החסוי כולל פרטים רבים מן השנים האחרונות, אשר מצביעים על מעורבות עמוקה של המערער בפעילות אסורה".

"הפעילות האסורה קשורה לעבירות חמורות. התשתית הראייתית מצביעה על כך שקרוב לודאי, כי המערער יהיה מעורב בפעילות אסורה וחמורה אלא אם יוחזק במעצר. על-כן, אין מנוס משימוש במעצר על מנת למנוע ביצוען של עבירות בעתיד. החלופה שהוצעה על-ידי המערער, קרי, החזקתו בבית מלון תחת שמירה, לא תהווה תשובה מספקת לסיכון הנשקף ממנו (אף אם אניח שמבחינה עקרונית ניתן לעשות בה שימוש)".

מעצר-בית אינו אפקטיבי, בין היתר מאחר ופדרמן הפר אותו

"בעניינו של המערער אף נעשה שימוש באמצעים פחותים בחומרתם, כמו הגבלתו לביתו, אך מן החומר התברר שאמצעי זה לא היה אפקטיבי, בין היתר משום שהמערער הפר את הצו בהזדמנויות שונות".

גרוניס דחה אף את טענתו של פדרמן לגבי מקום מעצרו (כלא אשמורת; נ.ש.), וקבע כי העובדה שבזמן החגים, היה מוכן שב"ס לקחת סיכון ולהעבירו לאגף התורני בכלא מעשיהו, אינה מחייבת את המסקנה כי אין הוא מסוכן, ולכן יש להעבירו לשם באופן קבוע.

בסיכום דבריו, קבע גרוניס כי "הבסיס הראייתי לצו המעצר המינהלי שונה מזה שעמד לנגד עיני בית המשפט בהליך הפלילי. יחד עם זאת, חובה לזכור כי עסקינן בהליך בו נמנע מן העציר לעשות שימוש באמצעים בסיסיים, כמו זכות טיעון מלאה, העומדים לו בגדרו של הליך פלילי רגיל. על-כן, נדרשת התייחסות שונה אליו מאשר לעציר פלילי או לאסיר שפוט. ראוי, איפוא, שהרשויות ישקלו מעת לעת את תנאי החזקתו של המערער, תוך התחשבות במעמדו המיוחד כעציר מינהלי, והכל בכפוף לשמירתן של דרישות הביטחון".

משפחתו של פדרמן: הדמוקרטיה בישראל היא
עניין תיאורטי בלבד ונכשלת במבחן המעשה

מקורביו ומשפחתו של פדרמן אמרו בתגובה להחלטת בית המשפט: "בית המשפט בעצמו קובע, כי נמנעה האפשרות מהעציר ליתן הסברים בנוגע למידע החסוי. אם מדובר במידע שמקורו בבני אנוש, לא ניתנת לעציר האפשרות לדעת מיהם המקורות ולהצביע על חוסר נאמנות או על מניעים נסתרים. אך באותה נשימה, מחליט בית המשפט לאשר את המעצר המינהלי נגד נעם".

"מסתבר, שכל הדיבורים על דמוקרטיה וזכויות יסוד הם דיבורים יפים, אבל כשזה מגיע למבחן המעשה, שופטי בית המשפט העליון מתקפלים לנוכח חומר חסוי ומידע ביטחוני. השב"כ שם לו למטרה לחסל את נעם. הוא מרגיז אותם, מקומם אותם, ויש להצטער שבית משפט הופך לעושה דברו של השב"כ ובעצם זה, שלמרות שאין לו כל דרך לבחון את החומר, נעם נשלח ל-6 חודשי מעצר".

עמ"ם 8788/03 נעם פדרמן נ' שר הביטחון