אסיר אושוויץ A7713 - אלי ויזל או לזר ויזל?

חתן פרס נובל אלי ויזל מסר פעמים רבות מספר אסיר באושוויץ שהיה שייך ככל הנראה לאסיר אחר, שגם שם משפחתו היה ויזל. במקרה נדיר ביותר בו צולמה ידו השמאלית של ויזל כשהיא חשופה, אין עליה מספר כלשהו. כך עולה מתחקיר של הביטאון הצרפתי Enquête & Débat, שפרטיו המרכזיים נבדקו ואומתו שוב בידי News1.

ויזל, חתן פרס נובל לשלום בשנת 1986 ובעל מדליית הזהב של הקונגרס בארה"ב ומדליית החירות הנשיאותית, הוא ניצול השואה המפורסם ביותר בעולם. ויזל נולד בשנת 1928 בעיר סיגֶט, בחבל טרנסילבניה שברומניה. בשנת 1940 סופח החבל להונגריה, ובמאי 1944 - לאחר שהונגריה נכבשה בידי גרמניה - גורשו יהודי סיגט לאושוויץ.

"מאז לא היה לי שם אחר"

בספרו "הלילה", שפורסם באידיש בשנת 1955, ויזל מתאר את שהתרחש באושוויץ במאי 1944 (לפי החישוב של הח"מ - ב-28 במאי): "בשעות אחר-הצהריים סידרונו בשורות. שלושה אסירים הביאו שולחן ומכשירי רפואה. הוטל עלינו לחשוף את זרוענו השמאלית ולקרב אל השולחן. שלושת 'הוותיקים' ומחטים בידיהם חרתו מספר על הזרוע. נעשיתי A7713. מאז, לא היה לי שם אחר".

ויזל חזר על מספר זה בפומבי פעמים רבות. כך למשל אמר בעדותו בבית המשפט בסן פרנסיסקו בשנת 2008: "המספר שלי היה A7713. המספר של אבא שלי היה 7712". בשנת 2010 אמר ויזל במפגש עם סטודנטים: "זה עדיין על זרועי - A7713". בנאום שנשא באושוויץ בשנת 1995 אמר ויזל: "אני מדבר אליכם כאדם אשר לפני 50 שנה ותשעה ימים היה חסר שם, חסר תקווה, חסר עתיד ונודע רק במספרו, A7713".

ז'אן רובין, כתב Enquête & Débat - ביטאון שאינו חשוד כהוא זה באנטישמיות ובסילוף השואה, ואשר אף היסס האם לפרסם את ממצאיו מחשש שינוצלו לרעה - פנה בדצמבר 2012 לארכיון באושוויץ ושאל מי נשא את המספר A7713. מנהל הארכיון, וויצ'ק פְּלוֹסָה, השיב לו בכתב: "מספר האסיר A7713 ניתן ב-24 במאי 1944 למר לזר ויזל, שנולד ב-4 בספטמבר 1913 במַרְמָרוֹסיגֶט (הונגריה). לאחר החיסול והפינוי של מחנה אושוויץ, הועבר מר לזר ויזל למחנה בוכנוולד, לשם הגיע ב-26 בינואר 1945". חוקר שואה בולט מסר ל-News1, כי אימת פרטים אלו מול הארכיון.

שלושה פרטים מרכזיים בנתוני ארכיון אושוויץ ניתנים להתאמה לאלי ויזל. שמו הפרטי המלא הוא "אליעזר", כך שייתכן שהרישום "לזר" הוא קיצור של שמו. "מרמרוסיגט" הוא השם המלא של העיר סיגט, ולפיכך מדובר באותו מקום. תאריכי ההגעה למחנה כמעט חופפים - מאי 1944 - וידוע שעדויות ומסמכים מהשואה עלולים לכלול טעויות של כמה ימים. לעומת זאת, קיימת אי התאמה בתאריכי הלידה: על-פי רישומי המחנה, לזר ויזל נולד ב-3.9.1913 - בעוד אלי ויזל נולד ב-30.9.1928. בעוד את ההבדל בימים בחודש ספטמבר ניתן להסביר כטעות ברישומים, הפער בשנים אינו ניתן להסבר.

פרט בעייתי נוסף נוגע למספר שניתן לאביו של אלי ויזל, שלמה. כאמור, לדברי ויזל אביו קיבל את המספר הצמוד לשלו - 7712. ואולם, בדיקה קודמת בארכיון אושוויץ העלתה, כי מספר זה ניתן לאברהם ויזל. על-פי עדות אחת, אברהם ולזר ויזל היו אחים - טענה הגיונית לנוכח העובדה שמספריהם צמודים.

גם במזג אוויר חם

לכך נוספת העובדה, כי ככל הידוע לא קיים שום צילום של המספר על זרועו של ויזל. ויזל מקפיד לכסות את ידיו, גם כאשר לכאורה ניתן להסתפק בלבוש קל יותר, כמו בתמונה המובאת כאן - בעת טיול עם רעייתו בסנטרל פארק בניו-יורק, כאשר ברור שמזג האוויר היה חם.

תמונות נדירות ביותר של הזרוע החשופה הופיעו לכמה שניות בסרט התיעודי "Eli Wiesel Goes Home", אשר צולם בשנת 1985 בסיגט ובאושוויץ. בעת הסיור באושוויץ הפשיל ויזל את שרוולי חולצתו וניתן לראות שהזרוע השמאלית נקייה במקום בו אמור היה להימצא המספר. גם הגדלה של התמונה אינה מניבה סימנים לקיומו של מספר. ויזל מעולם לא טען שהסיר או שניסה להסיר את המספר. כאמור, לפני שלוש שנים אמר שהמספר עודנו על זרועו - 25 שנה לאחר שצולם הסרט בו אין לו זכר.

הניצול שמנהל מאבק

מיקלוש גרונר, ניצול שואה מהונגריה שגורש אף הוא לאושוויץ במאי 1944, הוא שהעלה את שאלת מספרו של אלי ויזל, כחלק ממאבק ארוך שנים שהוא מנהל בטענה החמורה - שלא הוכחה - לפיה אלי ויזל גנב את זהותו של לזר ויזל. לדברי גרונר, הוא מנהל את המאבק למען זכרו של לזר ויזל, אשר היה חברו הקרוב באושוויץ, שרד את השואה ולאחר מכן נפרדו דרכיהם. גרונר הוא העד הטוען שאברהם ויזל, שמספרו היה 7712, היה אחיו של לזר.

לדברי גרונר, בשנת 1986 - השנה בה זכה אלי ויזל בפרס נובל - התקשרו אליו כתבים ממגזין שבדי והזמינו אותו למפגש עם לזר ויזל. ואולם, הוא טוען, בפועל הוצג בפניו אלי ויזל, אותו לא זיהה. "הוא לא דיבר הונגרית ודיבר אנגלית במבטא צרפתי כבד. הפגישה שלנו נגמרה תוך עשר דקות", טוען גרונר.

בשנה שעברה הגיש גרונר תביעה דיבה בהונגריה נגד הרב שלמה כובס, אשר האשים אותו בשכתוב ההיסטוריה לאחר שהעלה את טענותיו בנושא ויזל. בית המשפט המחוזי בבודפשט ובית המשפט העליון של הונגריה סירבו לדון בתביעה, בנימוק שזהו עניין להיסטוריונים ולא לשופטים.

Enquête & Débat ביקש את תגובתו של ויזל באמצעות הקרן בראשה הוא עומד, אך לא קיבל אותה. פנייה של News1 בשבוע שעבר לקרן לא זכתה אף היא למענה.

צילום: אלי ומריון ויזל. לא חושף את ידיו