בית המשפט המחוזי בירושלים פסק (31.10.03) כי יש צורך להגן על בעל זכויות יוצרים באינטרנט ולפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת הזכות, במטרה להרתיע את הציבור מלהפר זכויותיו של היוצר.
בפני בית המשפט הובאה תביעתה של חברת Getty Image Inc, שהינה חברה אמריקנית המחזיקה בבעלותה מאגר צילומים, איורים ותמונות, ומייצגת צלמים מכל העולם. לחברה אתר אינטרנט ממנו ניתן להוריד תמונות תמורת תשלום. חברת מראות אימג' בע"מ הינה נציגה ו/או מוסמכת בשם חברת Getty, להסדיר את השימוש בתמונות באתר. שתי חברות אלו, יחד עם 7 צלמים זרים אמריקנים ("התובעים"), הינם בעלי זכויות הקניין הרוחני וזכויות היוצרים בתמונות אשר מפורסמות באתר.
הנתבעת, חברת רדיקס טכנולוגיות בע"מ, הינה חברה העוסקת ביצור מערכות תמיכה למחשבים, פתרונות עסקיים ומניעת קריסת מערכות מיחשוב. החברה מפעילה אתר באינטרנט.
במהלך חודש יולי 2002, גילתה חברת Getty כי באתר הנתבעת מוצגים 7 צילומים "שהורדו" מאתרה וזאת מבלי שנרכשו כדין על-ידי הנתבעת. חברת Getty פנתה בדרישה לתשלום בגין השימוש בתמונות על-פי מחירון החברה, וכן דרשה לשלם לה פיצוי סטטוטורי (ללא הוכחת נזק) על-פי סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים, בסך שבין 70,000 ש"ח ל-140,000 ש"ח (בגין 7 הפרות).
התובעים טענו, באמצעות עו"ד מיכאל קורינאלדי, כי זכויותיהם נובעות מכוח סעיף 6 לחוק זכות יוצרים, הקובע: "בכל משפט נגד הפרת זכויות יוצרים באיזו יצירה, מניחין שהיצירה היא יצירה שקיימת בה זכות יוצרים, והתובע יהא מוחזק כבעל זכויות יוצרים, חוץ אם חולקת הנתבעת על קיומה של זכות היוצרים או, הכל לפי העניין, על זכות הקניין של התובע...".
בנוסף, באתר החברה ישנו כיתוב המצהיר כי השימוש בתמונות ייעשה רק בהקשר של הדף המקורי, בכל דף באתר ישנו כיתוב שהזכויות שמורות לחברת Getty ועל כל תמונה יש כיתוב מים של חברת Getty. על-כן, נטען, זכויותיהם נובעות גם מכח שמירת זכויות היוצרים, כאמור לעיל.
עוד טענו התובעים, כי מעשי הנתבעת מהווים הפרה של חוק עוולות מסחריות תשנ"ט-1999, ולחלופין מהווים עשיית עושר ולא במשפט, באשר השימוש בתמונות נעשה לצורך מסחרי.
הנתבעת טענה, באמצעות עו"ד יהודה גרף, כי אין היא כופרת בשימוש שנעשה בתמונה, אלא שהשימוש ארך שלושה ימים בלבד וכי כיתוב המים נעלם בעת "ההורדה". לאחר שפנו אליהם והעירו על השימוש, הפסיקו מייד את השימוש בתמונה.
הצדדים הסכימו כי בית המשפט ידון ויפסוק בתביעה בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט, כלומר: על דרך הפשרה.
השופט יוסי שפירא קבע, כי נטל הראיה, להוכיח כי הנתבעת לא הפרה את זכויות היוצרים, מוטל על הנתבעת. בית המשפט מציין, כי המאפיינים של הפרת זכויות יוצרים ברשת האינטרנט, דהיינו הסיכוי הנמוך לפעול מיידית כנגד המפר וחוסר כדאיות בתביעת המפר, מצריכים מתן הגנה משמעותית לבעל הזכויות ופסיקת פיצוי סטטוטורי בגין הפרה, על-מנת להרתיע את הציבור מלהפר זכויותיו של היוצר.
בהסתמך על הלכות קודמות, קבע השופט שפירא, כי הפיצוי הסטטוטורי נועד לסייע ליוצרים אשר אינם יכולים להוכיח את הנזק הממשי שנגרם להם עקב הפרת זכותם. עוד קבע, כי ההיבט ההרתעתי מצדיק פרשנותו של הסדר בדבר פיצוי ללא הוכחת נזק, כך שתובע, אשר הוכיח כי הופרה זכותו, יוכל לבחור במקום פיצוי על-סמך הראיות שבפני בית המשפט, בפיצוי סטטוטורי.
השופט שפירא מציין, כי גם בתי המשפט בארה"ב הכירו באחריותם של גופים המסייעים להפרות במדיום האינטרנט. לפי הדין האמריקני, רשאי התובע לדרוש פיצוי סטטוטורי בכל עת קודם למתן פסק הדין, ורשאי הוא לנסות ולהוכיח תחילה את נזקו הממשי ורק בשלב מאוחר יותר לבחור בפיצוי הסטטוטורי.
עוד קבע השופט שפירא, כי לאור הצורך לאזן בין הגנה על זכויות היוצרים מחד גיסא, ואופי ההפרה, משך ההפרה ונכונות הנתבעת לשלם עבור ההפרה מאידך גיסא, ולאור סמכותו לפסוק בדרך של פשרה, אין הוא מחייב את הנתבעת בפיצוי סטטוטורי בסכומים הקבועים בפקודה, כדרישת התובעים, אלא בסך גלובלי של 48,000 ש"ח + מע"מ, הן עבור שימוש בתמונות והן כפיצוי בגין ההפרה.
ת.א. 5068/03 מראות אימג' בע"מ ואח' נ' רדיקס טכנולוגיות בע"מ ואח'
_______________
עו"ד רן יגנס הינו שותף בכיר ביגנס, טויסטר, בירן ושות'.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה