מדוע אנו אוהבים מוזיקה עצובה?

מוזיקה עצובה יכולה למעשה לעורר רגשות חיוביים. כך מגלה במפתיע מחקר חדש שנעשה על-ידי חוקרים יפנים מאוניברסיטת טוקיו. את הממצאים פרסמו בכתב העת Frontiers in Psychology, והם עוזרים להסביר מדוע אנשים נהנים להאזין למוזיקה עצובה.

החוקרים ביקשו מ-44 מתנדבים, כולל מוסיקאים וכאלו שאינם מתמחים במוזיקה, להאזין לשתי יצירות של מוזיקה עצובה וליצירה אחת של מוזיקה שמחה. כל אחד מהמשתתפים נדרש להשתמש בסדרה של מילות מפתח ולדרג הן את התפיסה שלו למוזיקה והן את המצב הרגשי שלו.

קטעי המוזיקה העצובה כללו את La Séparation של גלינקה ואת האטיוד Sur Mer של בלומנפלד. היצירה השמחה הייתה
Allegro de Concierto של גרנדוס. כדי לשלוט בהשפעה ה"שמחה" של המפתח בו נכתבו היצירות, החוקרים ניגנו אותן פעם במפתח מינורי (עצוב) ובפעם במפתח מג'ורי (שמח) ולהפך.

החוקרים הסבירו כי המוזיקה העצובה עוררה רגשות מנוגדים משום שמשתתפי המחקר נטו להרגיש כי המוזיקה העצובה הייתה יותר טרגית, פחות רומנטית ופחות עליזה ממה שהרגישו כלפי עצמם כשהאזינו לה.

באופן כללי, מוזיקה עצובה מעוררת עצבות במאזינים, והיחס לעצבות הוא כאל רגש לא נעים. אך אם מוזיקה עצובה הייתה אכן מעוררת רק רגשות לא נעימים הרי שלא היינו מאזינים לה, כתבו החוקרים.

מוזיקה שנתפסת כעצובה מעוררת למעשה רגשות רומנטיים כמו גם עצבות, ואנשים, ללא קשר להשכלה המוסיקלית שלהם, חווים רגש אמביוולנטי זה כשהם מאזינים למוזיקה עצובה.

כמו-כן, שלא כמו עצבות בחיי היומיום, העצבות אותה אנו חווים דרך האמנות מעניקה למעשה תחושה נעימה, אולי בגלל שאינה מהווה איום כלשהו לבטיחותנו. מוזיקה כזו יכולה לעזור לאנשים להתמודד עם רגשות שליליים בחיי היומיום שלהם.