ביהמ"ש: הקישון לא גרם לתחלואת חיילים

70 חיילים לשעבר שלקו במחלות קשות שונות לאחר שצללו במימיו המזוהמים של הקישון, לא הוכיחו שקיים קשר סיבתי בין עובדה זו לבין מחלותיהם. לפיכך, דחה (יום ב', 17.6.13) שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, ד"ר עדי זרנקין, את תביעותיהם נגד שורה של גורמים שזיהמו את הנחל.

התביעות הוגשו בידי חיילים לשעבר בשייטת 13, חיילים לשעבר שעברו אימוני צלילה, אנשי צוות של ספינות ואחרים נגד חיפה כימיקלים, בתי הזיקוק, איגוד ערים חיפה לביוב ועיריית חיפה. הללו מצידם שלחו הודעות צד ג' לעשרות מפעלים הממוקמים ליד הקישון, ובהם פרוטרום, גדיב, גדות, כרמל אולפינים, פז שמנים, שמן, סולתם, חברת החשמל, נשר ומספנות ישראל.

זרנקין מזכיר, כי בתביעת נזיקין חובה על התובע להוכיח קשר סיבתי בין המפגע לבין הנזק שנגרם לו. הוכחה מעין זו קשה במיוחד כאשר מדובר במפגעים סביבתיים, ולכן במקרים רבים מסתמכים התובעים על מחקרים המצביעים על קשר סטטיסטי מובהק בין גורם הזיהום לבין התוצאה הבריאותית. ואולם, במקרים הנדונים לא עשו זאת התובעים, אלא ביקשו להוכיח קשר ישיר בין מחלתו של כל אחד מהם לבין החומרים המסרטנים שבנחל.

תשובות מביכות של הוד

המפעלים הסמוכים לקישון אכן זיהמו אותו בחומרים מסרטנים, ממשיך זרנקין, אך לא הוכח הקשר הסיבתי בינם לבין מחלותיהם הספציפיות של התובעים. הללו הסתמכו על חוות דעת של פרופ' ישראל הוד, שאינו רופא ואשר לא בדק כל אחד מהתובעים, ולפיכך גם לא היה מודע לגורמי הסיכון של כל אחד מהם. במקום זאת, הסתפק הוד בבחינת אורך החשיפה ומועד החשיפה של התובעים למי הקישון, כדי לקבוע את מידת הסבירות של הקשר בינה לבין מחלותיהם.

זרנקין דוחה בתוקף את חוות דעתו של הוד ומותח עליו ביקורת קשה. לדעת הוד, "משך החשיפה אינו למעשה בעל חשיבות של ממש, שכן על-פי פרופ' הוד די בחשיפה בודדת אחת על-מנת שייקבע קשר סיבתי בין אותה חשיפה בודדת לבין המחלה שפרצה מאוחר יותר... התבצרותו של פרופ' הוד בתיאוריה הזו, כי די בחשיפה חד פעמית, יהא טיבה אשר יהא, לביסוס טענה של קשר סיבתי בין החשיפה למחלה, תיאוריה אשר נשללה לחלוטין על-ידי מומחי הנתבעים, ולא נמצא לה ביסוס מדעי כלשהו, גררה אותו, בעת חקירתו הנגדית, לתשובות, אשר לעיתים, יש לומר, היו ממש מביכות".

תשבחות למשרד הביטחון

לעומת זאת, מציין זרנקין, השכילו המומחים מטעם הנתבעים להוכיח את גורמי הסיכון הספציפיים לכל מחלה ולכל חולה, ולהראות שאין קשר סיבתי ישיר בין מחלות אלו לבין החומרים שהוזרמו לקישון. "על-פי הראיות המדעיות שהובאו על-ידי הצדדים בתיק זה, לא הוכח כל בסיס מדעי של ממש לטענת התובעים, כי, על דרך העיקרון, מחלותיהם יכלו להיגרם כתוצאה מחשיפתם לחומרים שנמצאו בקישון, וזאת אף לפני שנפנים אנו להידרש לנתוניו האישיים של כל תובע ותובע", קובע זרנקין ומוסיף:

"בחינה כזו של נסיבות החשיפה של כל אחד מן התובעים, ושל גורמי הסיכון שלהם לחלות במחלות בהן חלו, תעלה, כי אף לו הוכח קשר סיבתי פוטנציאלי בין חשיפתם לקישון לבין מחלותיהם, היו הם מתקשים עד מאוד להוכיח כי בפועל, בנסיבותיו האישיות של כל אחד מהם, נגרמה מחלתו כתוצאה מן החשיפה לקישון דווקא".

בשולי פסק דינו משבח זרנקין את משרד הביטחון, על שאימץ את המלצותיה של ועדת שמגר והעניק פיצוי לחלק מן הנפגעים. למרות שהמשפט ארך 150 ישיבות ונרשמו בו 13,000 עמודי פרוטוקול, החליט זרנקין שלא לחייב את התובעים בהוצאות, בהתחשב במצבם הבריאותי.