טעות בכתובת הובילה לביטול כתב אישום

המדינה אינה יוצאת ידי חובת ההודעה לחשוד על זכותו לשימוע לפני שיוגש כתב אישום נגדו, אם ההודעה נשלחת לכתובת שגויה והפרקליטות יכולה לדעת בקלות מהי הכתובת הנכונה. כך אומר (10.6.13) שופט בית משפט השלום בבאר שבע, ד"ר יובל ליבדרו.

ליבדרו ביטל כתב אישום נגד ליאוניד דרפקין, שהואשם באיומים ובפגיעה בפרטיות, לאחר שהוכח, כי ההודעה על השימוע נשלחה לכתובת שגויה. המדינה טענה, כי ההודעה נשלחה לפי הכתובת הרשומה במשרד הפנים, למרות שבחקירתו מסר דרפקין כתובת אחרת - אשר גם הופיעה מאוחר יותר בכתב האישום. לטענת הפרקליטות, את ההזמנה שלחה פקידה, בעוד את כתב האישום הכין פרקליט שבחן שוב את החומר ולכן רשם את הכתובת הנכונה.

ליבדרו אומר, כי החוק מדבר על חובתה של רשות התביעה להודיע על הזכות לשימוע. מדובר ברשות אחת ולא שתיים, הוא מדגיש, ואין להבחין בין פקידי הפרקליטות לבין הדרג המקצועי בה. ההזדמנות הניתנת לחשוד לבקש ולקבל שימוע, אינה מיושמת אם ההודעה נשלחת לכתובת שגויה, כאשר הכתובת הנכונה ידועה לתביעה, מוסיף ליבדרו. "אין צורך שהמזכירות תנבור בהררי חומר חקירה כדי לאתר כתובת, שכן על-פי רוב כל שנדרש הוא לעיין בכתובת המצוינת בכותרת החקירה של החשוד", דוחה ליבדרו טענה של המדינה.

בשולי הדברים אומר ליבדרו, כי נראה לו שגם העובדה שההזמנה נכתבה בעברית, בעוד דרפקין שולט רק ברוסית, מצדיקה לקבוע שזכותו לשימוע קופחה. לדעתו, בכל מקרה בו יודעת התביעה שהחשוד אינו דובר עברית - למשל אם חקירתו הצריכה מתורגמן - עליה להודיע לו על השימוע בשפה המובנת לו. ייתכן שמדובר בהוצאה כספית מסוימת (אם כי ניתן לתרגם פעם אחת את הנוסח הקבוע של ההודעה), אך זהו חלק מהזכות להליך הוגן וחובה לקיימו, מציין ליבדרו.