גרוניס מצמצם ערעורים על החלטות ביניים

"איני סבור כי ניתן ליתן רשות ערעור על אחד מן הסוגים של ההחלטות שננקבו בצו בתי המשפט. זאת, בין אם מדובר בהחלטה מנומקת, בין אם לאו, ובין אם מדובר ב'סוג החלטה' המחייב הנמקה, ובין אם לאו". כך אומר (יום ד', 5.6.13) נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, בהחלטה הנוגדת את עמדתה של השופטת עדנה ארבל.

בשנת 2009 קבע צו בתי המשפט, כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין הזמנת עדים, סדר שמיעת עדים, ושאלות המוצגות לעדים לרבות קבלה או דחייה של התנגדות בעניין זה, למעט החלטה על דחיית בקשה לזמן עד או להגיש ראיה, או החלטה בעניין בקשה לעדות מוקדמת". באפריל השנה קבעה ארבל, כי ניתן לבקש רשות לערער על החלטות מסוג זה אם לא נומקו.

כאמור, דעתו של גרוניס שונה. "להשקפתי, הוראות הצו, בשילוב עם ההוראות שהסמיכו את שר המשפטים להוציאו, מלמדות על מחסום דיוני מוחלט המונע כל אפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת של בית משפט השלום או של בית המשפט המחוזי. זאת, ככל שמדובר בהחלטה הנמנית עם סוגי ההחלטות שבצו". לדעת גרוניס, הגבלה זו נועדה "לצמצם את היקף בקשות הרשות לערער המוגשות לערכאת הערעור".

למנוע בזבוז זמן

גרוניס מזכיר, כי לפני הוצאת הצו "חלק מן העיכובים בהליכים אזרחיים נגרם כתוצאה ממתן האפשרות הרחבה לבעלי הדין להשיג על החלטות שונות שנתקבלו בהליך. זאת, אפילו כאשר מדובר היה בהחלטות דיוניות שערכאת הערעור מתערבת בהן במקרים נדירים שבנדירים... העיכובים שנוצרו עקב מיצוי הליך ההשגה התבררו במקרים רבים כעיכובים מיותרים, שסירבלו את ההליך וגרמו לפגיעה לא רק בבעלי הדין בהליך המסוים, אלא בציבור המתדיינים הנזקק לשירותיה של מערכת המשפט. יש לזכור, כי עצם הגשתה של בקשת רשות ערעור גרמה במקרים לא מעטים לדחייתם של דיונים בערכאה הדיונית".

גרוניס מסביר: "על-רקע זאת, יש להבין את הוראות הצו כמיועדות למנוע כליל את האפשרות, שלעיתים נוצלה לרעה, להגיש בקשת רשות ערעור על סוגי ההחלטות שבצו, אותן ניתן לסווג כהחלטות דיוניות-ניהוליות מובהקות. מטרה נוספת של הצו הינה לייעל את עבודתה של ערכאת הערעור. יש לזכור, כי כל משאב שיפוטי שמוקדש על-ידי ערכאת הערעור לצורך טיפול בהליך מסוים, בא על חשבון הליך אחר. הצורך בשימוש יעיל ותכליתי במשאביה המוגבלים של הרשות השופטת, הצדיקו לגישת המחוקק את הגבלת האפשרות להגיש, במקרים מוגדרים, בקשת רשות ערעור על 'החלטה אחרת'. זאת, על-מנת לאפשר לערכאת הערעור לפנות זמן ומשאבים לדון ביעילות בסוגי הליכים שאינם מהווים, במהותם, הליך השגה על החלטה דיונית-ניהולית מובהקת".

מקווה שיוכרע בידי הרכב

הדברים נאמרו בהחלטתו של גרוניס לדחות ערעור של אי.די.בי פיתוח על הוראת בית המשפט המחוזי בתל אביב לגלות שורה של מסמכים, במסגרת בקשה לאשר תביעה ייצוגית נגדה בנוגע להצעת רכש שביצעה בשנת 2009. אי.די.בי פיתוח טענה, כי מאחר שהחלטת המחוזי (השופטת דרורה פלפל) לא נומקה, הרי שיש לאפשר לה לערער עליה. כאמור, גרוניס דחה גישה זו.

בשולי החלטתו אומר גרוניס: "בהתחשב בכך שעמדתי שונה מזו של חלק מחבריי בבית משפט זה (בהחלטות שניתנו על-ידי דן יחיד), סברתי כי מן הראוי שדן יחיד לא יכריע בבקשה דנא. אלא שמבחינה מעשית לא ניתן היה, למרבה הצער, להביא את הבקשה בפני הרכב. זאת, משום שדיוני ההוכחות בבית המשפט המחוזי קבועים למועד קרוב מאוד. יש לקוות שהרכב של בית משפט זה יידרש לסוגיה בעתיד הקרוב ויעמיד הלכה ברורה על מכונה".

אי.די.בי חויבה בתשלום הוצאות (מופחתות, מציין גרוניס) בסך 15,000 שקל. אי.די.בי יוצגה בידי עוה"ד יוסי בנקל, שמואל גלינקא וענבל רז. את התובעים הייצוגיים ייצג עו"ד יצחק אבירם.