בי"ח לא יפצה חולה שהיקשה על הטיפול

בית חולים אינו נושא באחריות לפטירתו של חולה אשר היקשה על הטיפול בו וסירב להיות מחובר למוניטור, שיכול היה לאבחן מבעוד מועד את ההרעה במצבו. כך קובעת (28.5.13) שופטת בית משפט השלום בתל אביב, יעל הניג.

הניג דחתה את תביעת אלמנתו של חולה נגד בית החולים איכילוב לאחר שנקבע, כי החולה הערים קשיים על הצוות הרפואי ובעיקר סירב בעקשנות להיות מחובר למוניטור. הרופאה נאלצה לנהל איתו מו"מ ממושך שלא הניב תוצאות, ומשכך - לא הייתה לה אפשרות לחברו למוניטור, שכן רק במצב של סכנת חיים מיידית ניתן לכפות טיפול. הניג מדגישה:

"בית החולים התווה דרך טיפול ראויה, סבירה ומקובלת למנוח. דרך זו הצריכה שיתוף פעולה מצידו. תחת זאת נהג המנוח בסרבנות, הן באשר למשגוח בניטור והן באשר למשגוח בין כתלי בית החולים. גם אם יהיו כאלה שיסברו שהיה על ד"ר איילון לרשום בכל עת ועת את המועדים בהם נגלתה לה סרבנותו, את ה"עסקות" שנאלצה לקשור עימו ואת תוכן ניסיונותיה לשכנעו לחזור בו מסרבנותו (ואיני סבורה כך), הרי אין מקום לדרוש ממנה לדייק בכל אלה בבחינת רשומה רפואית לתיעוד הטיפול. דרישה כזו, לו נקבעה, הייתה עלולה להביא לדעתי להגברת רפואה מתגוננת, אפשר אף לנקיטה באמצעי מעקב אחר חולים סרבניים ולפגיעה בזמן ובמשאבים שעל בית החולים להקדיש לחולים אחרים".

עוד התייחסה הניג לאפשרות להזריק לחולה זריקת הרגעה שהייתה מאפשרת לחבר אותו למוניטור, ושוללת אותה: "איני רואה מקום לנסות ולנחש כיצד הייתה משפיעה זריקה כזו על רצונו החופשי של המנוח. על פני הדברים, נראה שאם נתיר זאת, נפתח פתח לעקוף את דרישות החוק הבאות להגן על האוטונומיה של החולה על גופו שלא לומר, הזמנת תביעה על פגיעה בהן. כולי תקווה שאין פרקטיקה מקובלת ואם חלילה כן, יש לשרש אותה".

הניג חייבה את האלמנה לשלם למדינה הוצאות ושכר טירחה בסך 50,000 שקל. התובעת יוצגה בידי עוה"ד זינגל ואזולאי, והמדינה - בידי עו"ד בוקשטיין.