בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל (יום ד', 29.10.03) ערעור שהגיש בנק הפועלים על פסק דין של בית משפט השלום, לפיו נדחתה טענת הבנק כי לשכת ההוצאה לפועל בחיפה נהגה ברשלנות כשסגרה תיק הוצאה לפועל וביטלה צו עיכוב יציאה מארץ נגד חייב, על-סמך בקשה שזוייפה על-ידו.
הבנק הוא הזוכה בתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגד חייב בשם בן-משה. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שנקט הבנק, ניתן באוקטובר 1999 צו עיכוב יציאה מהארץ נגד החייב.
בפברואר 2000 הורה ראש ההוצאה לפועל בחיפה, אורי אוחיון, על ביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא נגד החייב, ובלבד שהחייב יפקיד ערבות בנקאית צמודה ובלתי מותנית בסך 20 ש"ח.
בהמשכו של אותו חודש הוגשה למזכירות ההוצאה לפועל בקשת זוכה לביטול הליכים נגד החייב. בעקבותיה בוטל צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד החייב, בלא שהופקדה על-ידו ערבות בנקאית.
בעקבות סגירת התיק יצא החייב מן הארץ בלי שהותיר אחריו עקבות ובלא שהופקדה כל ערובה.
הצדדים לא חלקו על כך שהבקשה שהוגשה כביכול על-ידי הבנק הוכנה והגשה למעשה על-ידי החייב. הבנק טען, כי כתוצאה מהתנהגות רשלנית של לשכת ההוצאה לפועל נגרם לבנק נזק בסכום הערבות שהייתה מופקדת על-ידי החייב אלמלא נסגר התיק.
לשכת ההוצאה לפועל טענה כי אין בסגירת התיק משום התרשלות, שכן היא פעלה לפי בקשת זוכה שהוגשה לה, בקשה חתומה על-ידי בא כוח הבנק על-פי הנוהלים הנהוגים בהוצאה לפועל. עוד נטען, כי לא ניתן לדרוש ממזכירות ההוצל"פ להתחקות אחר מקורה של כל בקשה אשר מוגשת אליה.
כאמור, בית משפט השלום דחה את תביעת הבנק. בפסק הדין נקבע אמנם, שעל לשכת ההוצאה לפועל מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי זוכים, אך לא ניתן לצפות מהלשכה לבדוק את מהימנות טופס "בקשת זוכה", ואת אמיתות החתימה או החותמת שעליו.
לדעת בית משפט השלום, הטלת תפקיד בילוש וחקירה מסוג זה על פקידי ההוצאה לפועל אינה מעשית ואינה סבירה, והיא גם אינה רצויה משיקולי מדיניות, שכן היא עשויה להטיל עומס רב על פעילות לשכות ההוצאה לפועל העמוסות בלאוו-הכי.
כאמור, בית המשפט המחוזי הפך את פסק דינו של בית משפט השלום וקיבל את ערעורו של הבנק.
בפסק הדין, שנכתב על-ידי השופטת רעיה חפרי-וינוגרדוב, קובע בית המשפט כי המדינה, קרי לשכת ההוצאה לפועל, הפרה במקרה זה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי "לקוחות" המערכת - במקרה זה, הבנק-הזוכה.
השופטת חפרי-וינוגרדוב מגיעה למסקנתה, בעניין חובת הזהירות המושגית, באמצעות אנלוגיה למקרה בו הטיל בית המשפט העליון אחריות בנזיקין על המדינה בשל רשלנותו של שוטר במשטרת הגבולות בנתב"ג, שאיפשר את יציאתו של אדם נגדו ניתן צו עיכוב יציאה מהארץ, וגרם בכך נזק למבקש הצו.
בנוגע לחובת הזהירות הקונקרטית ולהפרתה קובעת חפרי-וינוגרדוב, כי לשכת ההוצאה לפועל היתה יכולה לצפות כי אי איתורה של בקשה מזוייפת יגרום נזק לזוכה בהוצאה לפועל.
מסקנה זו מושתתת על דוח של המבקר הפנימי של הנהלת בתי המשפט, ממנו עולה כי בלשכות ההוצאה לפועל הונהגה חובה לבדוק את תעודת הזהות של מגישי הבקשות בלשכות, בדיוק מחשש למעשי זיוף של בקשות זוכים, מצד חייבים או צדדים שלישיים.
על חובה זו אומרת חפרי-וינוגרדוב: "לא מדובר בהטלת תפקידי בילוש וחקירה לגבי אמיתות חתימה או חותמת על-פני כל בקשה. מדובר בבדיקת תעודת זהות של מגיש הבקשה והשוואתה לנתוני הזוכה הקיימים במחשב.
בדיקה זו היתה מגלה, כי מגיש בקשת הזוכה (שהיה במקרה זה החייב עצמו), אינו אוחז בתעודת זהות של מי שמוסמך להגיש בקשות מטעם הבנק או ביפוי כוח או הסמכה אחרת מטעמו.
המדובר הוא בהפעלה מינימלית של שיקול דעת מצד המוציא לפועל. מדובר בשיקול דעת שימנע פעולה אוטומטית של אישור בקשות לביצוע וינהיג סינון ובדיקה מינימליים לצורכי שמירת אינטרס הזוכה".
סגירת תיק הוצאה לפועל אינה טעונה החלטת ראש ההוצאה לפועל, ודי בבקשת הזוכה לשם כך. על עניין זה קובעת חפרי-וינוגרדוב: "פקיד ההוצאה לפועל אכן מוסמך לפעול על-פי בקשה בלבד, אלא שלו אכן מדובר היה בפעולה אוטומטית ניתן היה להסתפק במכונה. החוק אינו מסתפק במכונה ודורש קבלת הוראת פעולה או החלטה. במצב זה סביר לדעתי לדרוש מידה מינימלית של הפעלת שיקול דעת ודרישת אמצעי זיהוי והסמכה, כדי להבטיח, או ליתר דיוק, לשפר את סיכוייו של הזוכה לגבות את חובו".
דבר זה לא נעשה, ולכן התקיימה במקרה זה רשלנות מצד לשכת ההוצאה לפועל כלפי הזוכה, בנק הפועלים.
"במצב זה", קובעת חפרי-וינוגרדוב, "לא יכול המערער (הבנק; ר.כ.) ליהנות משמוש בערבות שהוטלה על החייב כתנאי ליציאתו מהארץ. מכאן, נזקו כתוצאה מההתרשלות הינו בגובה הערבות". לפיכך, חוייבה המדינה לשלם לבנק את סכום הערבות הבנקאית שהיה על החייב להפקיד, בסך 20 אלף ש"ח.
(ע"א 2957/02 בנק הפועלים בע"מ נ' מדינת ישראל, הנהלת בתי המשפט)
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה