המדינה הודיעה (יום ד', 29.10.03) לבג"צ כי יש לדחות על-הסף את עתירתו של פעיל הימין הקיצוני נעם פדרמן, שדרש להעמיד לדין את ראש הממשלה הפלשתיני לשעבר, מחמוד עבאס (אבו מאזן), בגין ביצוע עבירות לכאורה על חוק איסור הכחשת שואה.
כזכור, בחודש מאי השנה פנה פדרמן במכתב ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, בו תיאר עבירות על החוק, שביצע לכאורה אבו מאזן, בספר שכתב העוסק בהכחשת השואה [ראו קישור]. במכתבו, ביקש פדרמן כי היועץ יורה למשטרה לנצל הזדמנות בה נכנס אבו מאזן לשטחי מדינת ישראל, על-מנת לחקור אותו תחת אזהרה בחשד לעבירה על החוק.
3 ימים אחר מכתבו זה, עתר פדרמן לבג"צ, בדרישה להורות ליועץ רובינשטיין ולמשטרת ישראל, לפתוח בחקירה פלילית נגד אבו מאזן, בחשד להכחשת השואה, ולהעמידו לדין.
פדרמן טען, כי "אין להקל ראש ביחס לעבירה האמורה, שהרי העובר על סעיף 2 לחוק זה דינו מאסר 5 שנים. אחת ממטרות החוק היתה ועודנה כיבוד זכרם של ששת מיליוני אחינו שנספו בשואה. חוק זה אינו חוק תיאורטי אלא חוק מעשי, ומשנודע על עבירה על חוק זה, יש לנהוג בעובר עליו בכל חומרת הדין האפשרי למען יראו וייראו".
המדינה לבג"צ: מדובר בעניין מדיני
בתגובת המדינה לעתירה, מבקשת עו"ד דינה זילבר, סגנית בכירה א' לפרקליטת המדינה, לדחות את העתירה על-הסף: "העתירה מעוררת שאלה שהינה מדינית בעיקרה, וככזו אינה מתאימה לביקורת שיפוטית": "פתיחת חקירת משטרה כנגד אבו מאזן והבאתו לדין, הינו עניין בעל היבטים שונים, ובתוכם מדיניים מובהקים, לגביהם נפסק לא פעם כי אין בית המשפט הנכבד נוטה להתערב".
"בשל מעמדו המדיני של אבו מאזן, גם לעת הזו, כאשר הוא כבר אינו משמש כראש ממשלת הרשות הפלשתינית, וההשלכות הרבות שיהיו לפתיחת חקירת משטרה כנגדו ולהעמדתו לדין, ההכרעה במבוקש על-ידי העותר אינה בגדר הכרעה משפטית גרידא. הכרעה זו הינה בעיקרה בעלת היבטים ציבוריים, מדיניים, פוליטיים, בינלאומיים ואחרים, אשר בכל הכבוד, אינה עניין אך להכרעה משפטית של היועץ המשפטי לממשלה או של משטרת ישראל, ובשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי בית המשפט הנכבד לא יראה לנכון לעסוק בה".
בין היתר, נסמכת המדינה על-כך, ש"במהלך התקופה האחרונה פסק בית המשפט הנכבד כי ליבתה של סוגיית העמדה לדין של אישים בעלי מעמד מדיני רם ברשות הפלשתינית, הינה מדינית ולא משפטית וכי אין מקום להתערב בהחלטת המשיבים. לטעמם של המשיבים אין כל סיבה לסטות מקביעה מפורשת זו עתה".
למשל, מציגה עו"ד זילבר פסיקה של בג"צ משנת 94', שם נדחתה עתירה שדרשה לנקוט בהליכים פליליים נגד יאסר ערפאת, בנימוק ש"אלה הם מהלכים מדיניים בעלי אופי פוליטי מובהק, המהווים את השיקול המכריע של היועץ המשפטי לממשלה, בקבלת החלטתו שלא לנקוט בהליכים". עוד נפסק, כי "היועץ המשפטי זכאי ואף חייב לתת דעתו למדיניות זו ולהתחשב בה".
"אכן", מוסיפה עו"ד זילבר, אמנם "חלו שינויים ביחסים עם הרשות הפלשתינית מאז אותה תקופה [הבג"צ האמור] ובמעמדו של אבו מאזן, אך השיקול המדיני הוא עדיין בעל משקל מכריע לעניין חקירת אבו מאזן והעמדתו לדין".
גם בעתירה נוספת שדרשה להעמיד לדין את ערפאת, שהוגשה בשנת 2002, על-ידי אגודת 'צדק תרדוף', נקבע כי "בשל מעמדו המדיני של ערפאת וההשלכות הרבות של פעולות, כפי שהעותרת מבקשת שתינקטנה, מדובר בהכרעה אשר יש לה גם היבטים לבר [חוץ]משפטיים בעלי חשיבות. היא כוללת היבטים ציבוריים, מדיניים, פוליטיים ובינלאומיים... אין עילה שבית משפט זה יתערב בהחלטת המשיבים".
גם לפני כמה חודשים דחה בג"צ עתירה, שדרשה בין היתר, להעמיד לדין את ערפאת. משכך, טוענת המדינה, אין לסטות מקביעות אלה, באשר הן מבטאות "מדיניות עקבית וברורה".
מעבר לכך, נטען, כי פדרמן לא טרח לצרף למכתבו ליועץ או לעתירתו לבג"צ את הספר המדובר, או לפחות את הקטעים הרלוונטיים ממנו, בו נטען כי נעברו העבירות.
עבודת הדוקטורט והספר המדובר
התנועה הציונית קשרה קשר נגד העם
היהודי ושיתפה פעולה עם הנאצים בהשמדתו
מחמוד עבאס (אבו מאזן) הגיש את עבודת הדוקטורט שלו למכון לחקר המזרחנות במוסקבה בשנת 1982. העבודה עסקה בציונות ונושאה היה "הקשרים בין הנאציזם לציונות בין השנים 1933-1945". בעקבות מחקר זה, פירסם אבו מאזן ספר, שכותרתו שונה במקצת: "הפן האחר: הקשרים הסודיים בין הנאצים להנהגת התנועה הציונית. הספר עסק בדה-לגיטימציה של התנועה הציונית על יסוד "הסכם ההעברה" (1935) בין השלטונות הנאצים לבין נציגי התנועה הציונית, במסגרתו הותרה הגירתם של יהודים מגרמניה לארץ ישראל.
לטענת אבו מאזן, קשרה התנועה הציונית - על פלגיה השונים - קשר נגד העם היהודי ושיתפה פעולה עם הנאצים בהשמדתו, משום שראתה בפלשתין בלבד את היעד הראוי להגירת יהודים.
בהקדמה לספרו, התייחס אבו מאזן באופן נרחב יותר מבעבודת הדוקטורט שלו לשאלת מספר הקורבנות היהודים בשואה, והכחיש את הנתונים הידועים. כך כתב בספרו:
"במלחמת העולם השניה נהרגו 40 מיליון איש בני עמים שונים בעולם. העם הגרמני הקריב עשרה מיליון איש, העמים הסובייטים עשרים מיליון ואת יתר [ההרוגים הקריבו] יוגוסלביה, פולין ושאר העמים. אולם לאחר המלחמה התפרסם כי 6 מיליון יהודים היו בין הקורבנות וכי מלחמת ההשמדה הופנתה בראש ובראשונה כנגד היהודים, ואחר כך כנגד שאר עמי אירופה.
איש אינו יכול לאשר את המספר של 6 מיליון
"לאמיתו של דבר, איש אינו יכול לאשר מספר זה או להכחישו לחלוטין. במילים אחרות, מספר הקורבנות היהודים יכול להיות 6 מיליון ויכול להיות קטן בהרבה - אפילו פחות ממיליון. [עם זאת] העלאת הדיון בנוגע למספר היהודים [שנרצחו] אינה מפחיתה בשום אופן מחומרת הפשע שבוצע כלפיהם, שהרי רצח - ולו של אדם אחד - הוא פשע שהעולם התרבותי אינו יכול לקבל והאנושות אינה יכולה להכיר בו.
נראה כי האינטרס של התנועה הציונית לנפח את מספר הנרצחים במלחמה נועד [להבטיח] הישגים גדולים. הדבר גרם לה לאשר את המספר [6 מיליון], לקבע אותו בדעת הקהל העולמית ובכך לעורר יותר ייסורי מצפון ויותר אהדה כלפי הציונות באופן כללי. מלומדים רבים התווכחו בשאלת המספר 6 מיליון והגיעו למסקנות מביכות לפיהן כלל הקורבנות היהודים מסתכם במאות אלפים...".
אבו מאזן מטיל ספק בקיומם של תאי הגזים
בהקדמה לסיפרו, הטיל אבו מאזן גם ספק בקיומם של תאי הגזים כאמצעי השמדה, טיעון אשר לא הופיע בעבודת הדוקטורט שלו ונוסף על-ידו בספר, על-סמך מחקרו של מכחיש השואה רובר פוריסון:
"אחר כך ניסתה התנועה הציונית לתאר כיצד הם נרצחו במחנות הריכוז ובתאי הגזים, כשהיא מתעלמת משתי עובדות יסודיות. ראשית, חלק גדול מהיהודים נשאר בחיים; חלקם ניצלו על-ידי התנועה הציונית [שעודדה את] הגירתם לפלשתין, וחלקם [ניצלו בזכות] עמי העולם שהצליחו להגן עליהם ולהרחיקם מהנאצים, כפי שעשתה ברה"מ כאשר העבירה שני מיליון יהודים לרפובליקות המזרחיות.
"בנוסף לכך, מאות אלפי יהודים חיים נמצאו במחנות הריכוז כאשר בנות הברית שחררו את השטחים [שנכבשו על-ידי הנאצים]. שנית, חיסול הקורבנות לא התבצע רק במחנות הריכוז ובתאי הגזים. חלק מהקורבנות נפלו כתוצאה מהשתתפות במלחמות ובקרבות וכן בשל הרעב והמחלות שפגעו בכל עמי אירופה. בנוסף לכך, מחנות הריכוז לא היו רק ליהודים אלא כללו אנשים מכל אירופה וביניהם לוחמים, אינטלקטואלים, משכילים, שבויי מלחמה ומתנגדי הפאשיזם...
"אשר לתאי הגזים, שנאמר כי נועדו לרצוח יהודים: במחקר מדעי שפרסם הפרופ' הצרפתי רובר פוריסון הוא שולל את קיומם של תאים אלה למטרת רצח אנשים, וטוען שהם נועדו לשריפת גופות בלבד, מחשש להתפשטות מחלות וזיהומים באזור".
התרגום באדיבות מכון ממר"י.
בג"צ 4291/03 נעם פדרמן נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה