''
נקודה
תל אביב
שמיים בהירים
32°
ירושלים 33°
חיפה 31°
באר שבע 35°
אילת 38°
מדורים
שימושי PLUS

טיל אוויר-קרקע

כמדי יום ראשון, הטיסות מתל אביב לאילת יוצאות באיחור ניכר * לנוסעים לא מוסרים עידכון, לא מציעים להם אפילו כוס מים, ואין מה לדבר על התנצלות * למה מי הם? בסך-הכל הלקוחות

איתמר לוין
י"ז סיון התשע"ג
התירוצים משתנים, האיחורים נשארים
התירוצים משתנים, האיחורים נשארים צילום: איתמר לוין

האמת: נעלבתי. חשבתי שהאיחורים הניכרים בטיסות ארקיע לאילת (יום א', 26.5.13) הם במיוחד לכבודי, שאני משהו מיוחד. אבל כמה שיחות בטרמינל הדחוס בשדה דב הבהירו לי, שזה ממש לא כך.

"כל יום ראשון אותו הדבר", אומרת נוסעת קבועה. "התירוצים משתנים או שהם חוזרים על עצמם?", שאלתי. "פעם ציפור נכנסה למנוע, פעם תקלה", השיבה. לי סיפרו על תקלה וגם על איחורים של נוסעים שגרמו לעיכובים בהגעת המטוסים מאילת.

"אתה יודע מה הטיסה היחידה שיוצאת בזמן? הראשונה של הבוקר", מתערב נוסף קבוע אחר. לדבריו, אין הבדל בין ארקיע לישראייר: פעם זו מאחרת, פעם זו מאחרת, פעם שתיהן מאחרות. מה שלא קורה הוא ששתיהן יעמדו בזמנים. האיחורים, מסביר אותו נוסע, מתחילים בקטן: עשר דקות, רבע שעה. ואז הם הולכים ומצטברים עד למימדים אבסורדיים של 50-40 דקות. למה אבסורדיים? - כי זה זמן הטיסה מתל אביב לאילת. כלומר: האיחור מכפיל את הזמן.

חשוב לעמוד על נקודה אחת בדבריו של אותו נוסע: אין הבדל בין ארקיע לישראייר. מה שאומר, שהתחרות לא ממש הועילה לנוסע. כמו שקורה בהרבה תחומים בחיינו (כגון הבנקים וחברות הסלולר), בהתחלה התחרות מביאה להורדת מחירים ולשיפור השירות, אך די מהר נוצר מכנה משותף נמוך.

כאשר אני הגעתי לדלפק של ארקיע, בשעה 14:15, כבר נכתב בלוח שהטיסה של 15:00 תצא בשעה 15:35. אבל הפקידה טענה שהטיסה תצא בזמן. היא שאלה את אחראית המשמרת, ואז חזרה עם תשובה מתוקנת: נעדכן אתכם. לאחר מכן ניגשתי לדלפק פעם בעשר דקות כדי לשאול מה קורה, והתשובה הייתה: "נודיע ברמקול". וזאת לדעת: הרמקול מיושן, נשמע בערך כמו זה שהיה בבית הספר בו למדתי לפני 35 שנה, ובצירוף הקהל הרב בטרמינל הקטנטן - בקושי אפשר לשמוע אותו וכמעט בלתי אפשרי להבין אותו.

שאלתי את אחראית המשמרת האם ארקיע אינה סבורה שלנוסעים מגיעה כוס מים. באדיבותה הרבה היא הציעה לי להיכנס לשתות במשרד. אבל אני רציתי לדעת מה קורה עם הנוסעים שלא מבקשים, ושצריכים להסתפק במתקן מים מינרליים שהכוסות בו אזלו מזמן. התשובה הייתה: כלום. נאדה. אפס. למה? "זו מדיניות החברה".

אז הבנתי את המדיניות. נקח את הכסף שלכם, לא נצא בזמן, לא נודיע לכם מראש, לא נעדכן אתכם בזמן אמת, לא ניתן לכם אפילו כוס מים, לא נפצה אתכם ובוודאי שלא נתנצל. כי מי אתם בסך-הכל? כולללו הלקוחות. ביג דיל. אתם ממילא שבויים שלנו, אז תשבו בשקט ותגידו תודה אם תצאו רק באיחור של 45 דקות. ותודה שבחרתם ארקיע.

תגובות

רגע, שקט פה מדי

דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה