הנטל האמיתי

כולם לכלא?

לא צריך ללכת עם הראש בקיר. לא צריך להיות פיקח ולצאת מצרה שהחכם אינו נכנס אליה. בואו נחשוב מה יקרה. ייצאו צווי גיוס והחרדים לא יתייצבו. מה עכשיו? שולחים אלפי שוטרים כדי להתעמת עם אלפי חרדים? מכניסים את כולם לכלא? ושוב: עקרונית אין לי בעיה עם זה; מעשית ברור לי שזה לא יקרה

שירות כמבוא לעבודה

יש אלפי חרדים שיכולים וצריכים להתגייס לצה"ל. יש רבבות חרדים שיכולים וצריכים להתגייס לשירות אזרחי. כנ"ל לגבי הערבים. בהידברות שקטה וסבלנית, בלי התלהמות ובלי צעקות, אפשר להגיע להבנות ראשוניות עם ראשי הציבורים הללו. אבל המסלול חייב להיות ברור: שירות כמבוא לעבודה. ההתעקשות צריכה להיות בראש ובראשונה על החלק השני של המשפט: עבודה

"שוויון בנטל". סיסמה נהדרת והיא אפילו מוצדקת. אבל בואו נזכיר סיסמה שנכנסה כבר להיכל התהילה של הפרסום הישראלי: "אל תהיה צודק, תהיה חכם".

אין ספק שכל אזרח ישראלי חייב לשרת את המדינה. "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?!", הזדעק משה כלפי בני גד ובני ראובן, אשר ביקשו לשבת בשלווה בעבר הירדן המזרחי בעוד יתר העם נלחם על כיבוש עבר הירדן המערבי. בעידן המודרני, "אח" הוא לא רק בן לאותו עם, אלא גם בן לאותה מדינה. מבחינה זו, הקריאה לשוויון מובנת מאליה.

כעת השאלה היא איך מיישמים אותה. את התשובה צריך לחלק לשלושה חלקים: הרצוי, המצוי והאפשרי. הרצוי שוב מובן מאליו: כל אחד צריך לשרת. מי שלא יכול ללכת לצבא - צריך ללכת לשירות אזרחי, שירות לאומי, שירות קהילתי; ממש לא משנה איך נקרא לזה. אפשר לפטור מן השירות רק את מי שמצב בריאותו אינו מאפשר לו לשרת. לכל האחרים, עם כל מגוון הבעיות שכולנו מכירים, צריך למצוא מסלול שירות מתאים.

צה"ל לא צריך אותם

האפשרי אומר שאחרי שבוחנים את הרצוי והמצוי, בודקים מה מעשי. אחרי שעוזבים את עולם הססמאות, עוברים לעולם המעשה. אחרי שגומרים לצעוק, מסתכלים על השטח. וזה אומר: האם באמת ניתן יהיה לגייס רבבות חרדים בעל כורחם? שיהיה ברור: אני בעד אכיפת חוק ובעד שכל מי שמפר אותו ייענש. אני בעד הענשה בחומרה של מי שנוהג באלימות, אני בעד יד קשה נגד מתפרעים, ואני ממש נגד כניעה לגישת "כל דאלים גבר".

אבל לא צריך ללכת עם הראש בקיר. לא צריך להיות פיקח ולצאת מצרה שהחכם אינו נכנס אליה. בואו נחשוב מה יקרה. ייצאו צווי גיוס והחרדים לא יתייצבו. מה עכשיו? שולחים אלפי שוטרים כדי להתעמת עם אלפי חרדים? מכניסים את כולם לכלא? ושוב: עקרונית אין לי בעיה עם זה; מעשית ברור לי שזה לא יקרה.

מיליונים ללא פיקוח

לכאורה, המצב מול החרדים דומה למצב מול ועדי הנמלים וחברת החשמל: הכל יודעים שצריך לטפל בהם, אבל הכל גם יודעים שהם חזקים מדי. הוועדים חזקים בגלל שהם יכולים לסגור את המדינה, החרדים חזקים בגלל שהם מוכנים להילחם על עקרונות (וגם על נוחות; הרבה יותר נוח לא להתגייס).

אין זה אומר שאין פתרונות. זה כן אומר, שמתווה של עימות ישיג במקרה הטוב ביותר התקדמות שולית שלא תצדיק אותו. בחשבון קר של עלות-תועלת, גם אני - שבהחלט רוצה שכל אזרחי ישראל ישרתו את מדינתם - סבור שהמחיר יהיה גבוה מדי. עוד 1,000 או 2,000 או אפילו 5,000 חרדים בצה"ל תמורת קרע עמוק ואלימות וסכנת שפיכות דמים - זה יקר מדי. וזה עוד לפני שדיברנו על ההמשך המתבקש של התהליך, קרי: גיוס הערבים.

הפתרון חייב להיות הדרגתי, הוא חייב להיעשות בהידברות, ובעיקר - עליו להתמקד בנקודה החשובה ביותר: שילוב החרדים (ואחריהם הערבים) במעגל העבודה. חשוב ככל שיהיה השוויון בנטל, העוני בו שקועים שני המגזרים הללו הוא הבעיה החשובה באמת. ולא בגלל שהם עניים; אפשר להיות אדיש ולומר: בחירה שלהם - בעיה שלהם. לא בגלל זה, אלא בגלל שמצבם יוצר נטל בלתי אפשרי על כתפיהם של שאר המגזרים. בגלל שיש מאות אלפים שלא עובדים או עובדים מעט או עובדים ב"שחור", ושאר הציבור צריך לשאת גם בחלק שלהם במימון הוצאות המדינה.

השתתפות שווה

יש אלפי חרדים שיכולים וצריכים להתגייס לצה"ל. יש רבבות חרדים שיכולים וצריכים להתגייס לשירות אזרחי. כנ"ל לגבי הערבים. בהידברות שקטה וסבלנית, בלי התלהמות ובלי צעקות, אפשר להגיע להבנות ראשוניות עם ראשי הציבורים הללו. אבל המסלול חייב להיות ברור: שירות כמבוא לעבודה. ההתעקשות צריכה להיות בראש ובראשונה על החלק השני של המשפט: עבודה.

הנושא הזה כמובן אינו יכול להתחיל ולהיגמר אגב השירות הצבאי/האזרחי. הוא חייב להתחיל במערכת החינוך (ועל לימודי הליבה במגזרים הללו צריך לנהל מאבק חסר פשרות), הוא צריך להימשך בהסברה למעסיקים וצריך להסתיים באפליה מתקנת לערבים וחרדים. נושא השירות הוא מרכיב חשוב, אך ממש לא בלעדי ותהיה זו טעות קשה להסתפק בו.

המדינה יכולה להסתדר גם בלי שירות כזה או אחר של החרדים והערבים. המדינה ממש לא תסתדר אם שיעור ההשתתפות שלהם בכוח העבודה ימשיך להיות נמוך בעשרות אחוזים משיעור ההשתתפות הכללי. צה"ל יחזיק מעמד מצוין גם בלי אלפי חיילים נוספים. המדינה לא תחזיק מעמד אם רבבות ימשיכו לקבל ממנה בלי לתת לה. זוהי הסכנה האמיתית ואיתה חייבים להתמודד.