רוזן לצ'רני: המשכת להזרים לדכנר כסף

הלל צ'רני אומר (יום ה', 23.5.13), כי כלל אינו בטוח שראה אי פעם את ההערות שכתב שמואל דכנר במאי 2005 בנוגע להלוואות שקיבל מחברת הולילנד, ובהן התייחס ל"תשלומים שונים" כלשונו. "ב-17 במאי 2005 אתה יודע בדיוק מה עומד מאחורי התשלומים האלה", טען התובע, עו"ד יוני תדמור. צ'רני השיב, כי לדכנר היה עבר של זיוף תאריכי פקסים.

לטענת תדמור, העובדה שבספרי הולילנד נרשמו הלוואות אישיות לדכנר במיליוני שקלים ללא ריבית וללא הסכמים, מלמדת שמדובר היה בכספי שוחד שהצדדים לא ידעו כיצד לסגור אותם. צ'רני השיב, כי ההלוואות לא נסגרו משום שהוא דרש את הכסף בחזרה, ולא הסתפק בהצעתו של דכנר להוציא לו חשבוניות כנגדן.

השופט דוד רוזן: "הוא חושב אותך לאידיוט מוחלט? הוא חושב שיתן לך נייר עבור הכסף? מה שאתה ומה שהוא [באינטליגנציה] - הלוואי על כל ישראל. אתה אומר שאלו הלוואות; למה שהוא יוציא חשבונית? זה עושה אותו אידיוט עוד יותר גדול".

צ'רני: "דכנר קיבל כסף למטרה לגיטימית. אני מצפה שהוא יחזיר לי את הכסף. דכנר, שאת יחסיו הטובים עם שלטונות המס כבר ראינו, לא כל כך מעוניין להחזיר את הכסף; להוציא חשבוניות לא אכפת לו. מרגע שההלוואה מומרת לחשבונית, הנושא בהולילנד סגור. מסיבות שהיום איני יכול להגיד, לא הסכמתי ולכן זה נשאר פתוח". רוזן: "אתה לא מקבל את הכסף בחזרה וממשיך להזרים לו כסף". צ'רני: "ההצעה של דכנר לא הייתה מקובלת עלי. היום אני לא יודע להסביר את זה". רוזן: "אין כאן שום מסמך שאומר: אנחנו רוצים את הכסף". צ'רני: "זה נשאר בספרים".

"אז דכנר באמת גאון"

תדמור הקשה מדוע אנשי הולילנד התעלמו מהמילים "'התשלומים' השונים" שכתב דכנר ליד פירוט ההלוואות. רוזן הוסיף: "הבת שלו נקלעה לצרה שהאויבים שלנו לא יידעו ממנה, והנה הוא כותב לך שזה בגין ייעוץ מיוחד. היית צריך לומר: נתַנו את זה לבת שלך". צ'רני שב ואמר, כי הסכומים נותרו פתוחים. רוזן: "אתה מעסיק בן אדם ונותן לו 50,000 דולר בחודש. עזרת לו ב-2.8 מיליון שקל מסיבות אנושיות. אתם פונים אליו והוא אומר שיתן לכם חשבונית כנגד הסכום הזה. אבל מספר ימים אחר כך, מסוכם שאתם תוסיפו מע"מ על ה-2.8, שזה מאות אלפי שקלים, והוא יתן לכם נייר. נפלא. אז דכנר באמת גאון".

צ'רני: "המע"מ חוזר אלי אחרי חודש, זה התחשבנות מול המדינה. השינוי אחרי שבועיים, המשמעות היא שאותם 2.8 מיליון שקל משמשים כשכר טירחה לעשרת החודשים הבאים". רוזן: "הסיכום הזה לא מומש עד ההתפרדות. למה?". צ'רני: "כי אחד הצדדים נסוג, ואני מעריך שזה היה דכנר".

צ'רני הדגיש, כי אפילו לשיטת המדינה לא היה מקום לשלם שוחד ב-2005, כי הפרויקט הסתיים מבחינתו. עם זאת, "אני צריך את דכנר, עוד לא סיימנו היטלי השבחה, עוד לא מכרנו את הקרקע". תדמור טען, כי ביולי 2005 עדיין היה צורך בשירותיו של דכנר, משום שמועצת העיר טרם אישרה את הסכם הפיתוח והתב"ע, ולא הסתיימה העסקה להכנסת לייקווד כשותפה. צ'רני: "אני דוחה את הכל מכל וכל. ההתניות שאתה מדבר עליהן אינן מהותיות. מועצת העיר זה דבר טכני, זה לא מעניין, היה דיון של שלוש דקות". בעסקת לייקווד, הוסיף, היה דכנר סטאטיסט.

"שנינו יכולים לנסוע לבהאמאס"

תדמור שאל מדוע חתם צ'רני על הסכם עם דכנר בפברואר 2005, לפיו יקבל דכנר 10% מתקבוליו של צ'רני בפרויקט, שצפויים היו להסתכם ב-4 מיליון דולר, כאשר אין מטלות בהולילנד. צ'רני השיב: "יכול להגיע קונה חדש לעסקת קומבינציה. אחרי שיימכרו הדירות האחרונות, שנינו יכולים לנסוע לבהאמאס".

רוזן: "אתה אומר שמבחינה אדריכלית העסק סגור. למה אתה מגיע איתו להסכם? לדכנר יש תזה מאוד ברורה למה". צ'רני: "אין לו שום תזה. הפרויקט רחוק מלהסתיים. יש מטלות". רוזן: "כל הזמן מטלות, מטלות. מה הוא צריך לעשות?". צ'רני: "לחפש קונה, לסגור את היטלי ההשבחה. אפשר גם לראות בזה: הקמת לי פרויקט של מיליארדים - קח ותחיה עד סוף ימיך". תדמור: "זה מעיד על מה שהיה במהלך הפרויקט".

רוזן הזכיר, כי בחקירותיו אמר צ'רני שבשנת 2005 הגיע למסקנה שדכנר פועל בצורה בלתי לגיטימית. תדמור הוסיף, כי למרות זאת "אתה לא בורח ממנו, אתה ממשיך להעביר לו כספים, אתה מתנתק ממנו רק כעבור שנתיים". צ'רני דחה את דבריו של רוזן, ואמר שמידר את דכנר בסוף 2005 מהנושאים הכספיים בשל מעורבותו בשוק האפור. לדבריו, לא "זרק" את דכנר משום שידע שיפסיד בבית הדין לעבודה אם דכנר יתבע אותו בשל כך.