מחקר: עסקות טיעון מעוותות דעתו של ביהמ"ש

למעלה מ-93% מהכרעות הדין מבוססות כיום על הודאה שנמסרה בבית משפט, ורק עם כחמישית מהנאשמים נערך כיום ברור דין. כך עולה (ב', 6.5.13) ממחקרו של יוסף זהר, דוקטורנט במסלול הבינתחומי של אוניברסיטת חיפה, שהוצג בפורום סגור של בית הספר למשפטים במרכז האקדמי כרמל בחיפה.

לפי המחקר, מערכת המשפט הפלילי בישראל עברה שינוי רציף של ויתור הולך וגובר על ניהול משפט שעיקרו קביעת האמת המשפטית בהליך של בירור ראיות. בבתי הספר למשפטים מלמדים את הסטודנטים שעסקות הטיעון נערכות בצל תוצאת המשפט הצפויה. כלומר, הצדדים מסכימים באופן שקול על התוצאה הצפויה וחוסכים את הוצאות המשפט. למעשה, קובע המחקר, יותר מאשר עסקות הטיעון נערכות בצל המשפט, המשפט עצמו נערך בצל הצורך במיקוח על עסקות הטיעון.

"האפשרות להכריע את הדין במשא-ומתן, יוצרת לצדדים תמריצים המשנים את התנהלות המערכת באופן התורם לכך שהמערכת מסוגלת לטפל בפחות ופחות תיקים. סינון התיקים נפגע כיוון שניתן להרשיע נאשמים שהראיות נגדם חלשות, מוגשים כתבי אישום מופרזים כדי שהתביעה תוכל להתפשר בהמשך, מוסטים משאבים לתיקים המעטים שכן מתנהלים כדי ליצור מכפיל כוח על תיקים אחרים באופן שעלול לכפות גם על נאשמים שאשמתם מוטלת בספק להודות באשמה, נעשה שימוש הולך וגובר במעצרים ממושכים על-מנת ללחוץ על הנאשמים ולהכריעם ללא משפט, ומאידך-גיסא נאשמים רבים מנסים לעכב את ההליכים ככל יכולתם כדי לשפר את מעמדם במו"מ מול התביעה", ציין זהר.

מהתארכות משך הטיפול
זהר אומר כי העומס איננו תוצאה של ריבוי התיקים הפליליים המגיעים אליו, אלא נובע מהתארכות משך הטיפול בהם כך שאף עסקת טיעון אורכת כיום יותר זמן ממה שארך משפט שלם עד לפני עשר או עשרים שנה. כתוצאה מכך, למרות העלייה בשימוש בעסקות הטיעון, שיעור הכרעות הדין מסך התיקים הגלויים (שיש בהם חשודים), ירד משמעותית; בעוד שבשנות השבעים נערך בירור דין (במשפט הוכחות ובעסקת טיעון) עם קרוב לשני שליש מהחשודים, כיום כאמור נערך בירור דין רק עם כחמישית מהנאשמים.

"כשהתביעה מחליטה לשנות כתב אישום, אין היא כותבת הנמקה ואין על כך שום פיקוח. מכאן שאין לציבור דרך לבדוק את ההחלטה הזאת, לדעת עליה וודאי ודאי שלא לערער עליה", אומר זהר. "יתירה מכך, אף שהעונש אחרי עסקת טיעון צריך להלום את חומרת העבירה, אין הדבר כך כי את סעיפי האישום עדיין מותירים לחלוטין לשליטת התובע. בית המשפט אומנם בוחן את סעיפי האישום ונותן עונש בהתאם, אך העסקה כבר עיוותה את שיקול הדעת שלו, כיוון שבעסקת הטיעון מתאימה התביעה את העבירה לעונש (המוסכם) במקום להתאים את העונש לעבירה".

זהר קובע במחקרו שיש לחייב את השופט לבקר את עסקת הטיעון שגובשה גם מצד האמת שבה (בדומה להצעתו של שופט ביהמ"ש העליון בדימוס אליהו מצא), ולברר את הבסיס העובדתי שעליו היא נסמכת. זאת בניגוד לעמדתם של נציגי התביעה הכללית והסנגוריה הציבורית בוועדת החוקה, חוק ומשפט, אשר מעדיפים להגביל את שיקול הדעת של השופטים.