"אני, אני, אני" - סימן לדיכאון?

חוקרים מגרמניה גילו כי אנשים המשתמשים לעתים תכופות בגוף ראשון יחיד כמו "אני" או "בעצמי" נוטים יותר לסבול מדיכאון ומבעיות בין-אישיות בהשוואה לאנשים שלעתים קרובות יותר משתמשים במילים "אנחנו", "בעצמנו", וכדומה.

במסגרת המחקר שערכו, 103 נשים ו-15 גברים קיימו ראיונות פסיכותרפיים בהם נשאלו על מערכות יחסים, על עברם ועל תפיסת העצמי שלהם (99 מהמשתתפים היו מטופלים במרפאה פסיכותרפית וסבלו מבעיות שנעו מהפרעות אכילה ועד לחרדה). הם מילאו גם שאלונים שעסקו בדיכאון ובהתנהגות בין-אישית.

לאחר מכן, החוקרים, מאוניברסיטת קאסל שבגרמניה, ספרו את מספר הביטויים של גוף ראשון יחיד ורבים בהם השתמשו המשתתפים במהלך הראיון עימם. הם גילו כי אלו שהשתמשו במילים רבות יותר בגוף ראשון דורגו גבוה יותר בערכים של דיכאון. הם נטו גם יותר לסבול מבעיות של התנהגויות בין-אישיות כמו צורך מוגזם בתשומת לב, מוכנות או רצון לגלות מידע אישי לאנשים אחרים וחוסר יכולת לבלות זמן רב לבדם.

לעומת זאת, משתתפים שהשתמשו במילים רבות יותר כמו "אנחנו", "עצמנו" או "לנו", נטו להיות בעלי מה שהחוקרים כינו "סגנון בין-אישי קר",זאת למרות שה"קרירות" שימשה כדרך חיובית לשמור על חסמים תקינים במערכות יחסים ומשתתפים אלו עדיין היו מסוגלים להיות קשובים לצרכים של אחרים.

השימוש בגוף ראשון יחיד מדגיש את העצמי כישות נפרדת, בעוד ששימוש בגוף ראשון רבים מדגיש את הקיום במערכות יחסים חברתיות. לדברי עורכי המחקר, השימוש במספר גדול יותר של ביטויים בגוף ראשון עשוי להיות חלק מאסטרטגיה לזכות בתשומת לב רבה יותר מאחרים.

החוקרים הדגישו כי אין כל ראיה לכך שהשימוש במילים רבות יותר בגוף ראשון גורם למעשה לדיכאון אלא שהרגלי הדיבור משקפים, כפי הנראה, את הדרך בה אנשים רואים את עצמם ואת הקשר שלהם לאחרים.

ממצאי המחקר פורסמו ב-Journal of Research in.